ו"ע 513/06

תקציר

הדיון נסוב סביב הוראות נציב המים לתיקון זיהום מים שנגרם לכאורה ממפעל ציפוי מתכת שהיה בעבר בבעלותה של המערערת, תדיר גן מתכת בע"מ. הצווים, שהוצאו מכוח סעיף 20ז לחוק המים, מחייבים את המערערת לנקוט באמצעים להפסקת הזיהום, להשבת מקור המים המזוהמים ולמניעת זיהום עתידי על חשבונם. עם זאת, השופטים מוצאים פגם בצווים בשני סעיפים עיקריים. ראשית, חל עיכוב מופרז בהוצאת הצווים, עם פער של 13 שנה בין גילוי הזיהום לבין הצו הראשון. עיכוב זה נחשב בלתי סביר, שכן צווים אלה נועדו לתת מענה לחשש מיידי לזיהום. שנית, הצווים נעדרי תשתית ראייתית מספקת, תוך שימוש בשפה עמומה וחוסר בהירות באשר לסיבת הזיהום ואחריותו של תדיר גן. השופטים מדגישים כי החלטות מנהליות הפוגעות באופן משמעותי בזכויות יסוד חייבות להתבסס על ראיות משכנעות, מה שאין כן כאן. בנוסף, נראה כי הצווים אוכפים את החוק באופן סלקטיבי, שכן מזהמים פוטנציאליים אחרים באזור לא נפגעו באופן דומה. אכיפה בררנית זו מעוררת חשש לשוויון בפני החוק ומפרה את עקרון הצדק המינהלי. מסקנת השופטים היא כי במקרה זה, השימוש בצווים מנהליים פוגע באופן בלתי מידתי בזכויותיו של המערער וכי הגשת כתב אישום פלילי נגד המזהמים, אם הם אשמים, תהיה דרך פעולה ראויה יותר. אשר על כן, ממליצים השופטים לקבל את הערעור, לבטל את הצווים המתקנים ולבטל את עיקול כספי המערער. המשיבים מחויבים לפצות את המערערים בגין הוצאותיהם המשפטיות.