עמ"י 36509-06-24

תקציר

פסק הדין מקבל את ערעורם של כמה מפגינים שנעצרו במהלך הפגנה בחשד שגרמו למפגע רעש. השופט מכיר בכך שאמנם הזכות להפגין אינה מוחלטת, אך על המשטרה מוטלת החובה לאזן בין צרכי המפגינים לבין צרכי הציבור הרחב, לרבות הזכות לנהל את חיי היום-יום ללא הפרעה. במקרה זה, הראיות שהוצגו לגבי מפגע הרעש לא היו מספיקות. זאת ועוד, המשך מעצרם של המפגינים, שחלקם זוהו כמנהיגי המחאה, לא היה מוצדק. המפגינים הם אזרחים שומרי חוק המממשים את זכותם להפגין, ולא הייתה כל אינדיקציה לכך שהם מהווים סכנה לציבור או עלולים לשבש את החקירה. לפיכך, מעצרם לאחר החקירה הראשונית היה בלתי חוקי. בנוסף, התנאים המגבילים שהוטלו על המפגינים לאחר שחרורם ממעצר, כגון גירוש מאזור ההפגנה ואיסור יצירת קשר עם מפגינים אחרים, אינם נחוצים ומוסרים. הדבר נכון במיוחד לאור העובדה שהחקירה הסתיימה ונראה כי מטרתם של תנאים אלה הייתה למנוע מהמפגינים להשתתף בהפגנות עתידיות באותו מקום. ככלל, אף שייתכן שהמעצר הראשוני היה מוצדק, המשך המעצר והתנאים המגבילים לא היו מוצדקים, והערעורים מותרים בנימוקים אלה.