תאד"מ 67003-05-22

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך חוזי בין יועץ משכנתאות ללקוחו בנוגע לתשלום דמי ייעוץ. הלקוח פנה ליועץ כדי למחזר חלק מההלוואות הקיימות שלו ולאחד אותן לאחת. עם זאת, במהלך התהליך החליט הלקוח לסיים את החוזה, בשל לחץ משפחתי ואילוצים כלכליים. מנגד, טען היועץ כי הם מילאו את התחייבויותיהם וזכאים לתשלום מלוא שכר הטרחה כאמור בחוזה. השופטת פתחה בבחינת שוק ייעוץ המשכנתאות בישראל והנוף הרגולטורי הנוכחי. לאחר מכן הם התעמקו בפרטי החוזה, והסכימו עם היועץ התובע כי הלקוח הנתבע הפר את החוזה בכך שסיים אותו בצער ללא סיבה מוצדקת. השופטת דחתה את טענות הנתבעת בדבר חתימה על החוזה תחת לחץ ועושק, וקבעה כי הן בלתי סבירות. לאחר מכן, השופט בחן האם התובע הפר את החוזה. התברר כי התובעת לא מילאה את התחייבותה לקבל הצעות משכנתא מבנקים או מוסדות מלווים שונים, כפי שהוסכם בחוזה. טענת התובע כי עניינו של הנתבע היה "מיוחד" ולכן הגביל את יכולתם לפנות למספר מלווים לא התקבלה. עוד ציינה השופטת כי התובעת לא שיתפה את אשת הנתבע, שהייתה הבעלים המשותפים של הנכס המשמש כבטוחה, בתהליך, דבר המהווה הפרה יסודית של ההסכם. זאת ועוד, התובעת לא הסבירה כראוי לנתבעת את השלכות פתרון המימון המוצע, בפרט לגבי ההסכמה הנדרשת מבנק אחר והצורך בביטוח חיים. השופט הגיע למסקנה כי שני הצדדים פעלו בחוסר תום לב והפרו את החוזה. בקביעת התוצאה קבעה השופטת כי שני הצדדים אחראים להפרת ההסכם וכי עליהם לחלוק בנזק החוזי באופן מידתי. נמצא כי התובע תרם 75% להפרה, ואילו הנתבע תרם 25%. לפיכך, חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 7,898 ₪, צמודים למדד המחירים לצרכן, בתוך 30 יום. בנוסף, כל צד היה אחראי להוצאות המשפטיות שלו. השופט הדגיש כי תוצאה זו מוצדקת בהתחשב בהתנהלות שני הצדדים ותשמש גורם מרתיע מפני הפרות חוזיות עתידיות.