ת"א 9231-02-17

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב צו מניעה זמני שהוצא בשנת 1999 ומנע ממינהל מקרקעי ישראל לפתוח בהליכי מכרז חדשים לפרויקט פינוי בינוי רחב היקף בגבעת שמואל. צו המניעה ניתן לטובת חברה שזכתה במכרז קודם לפרויקט אך נתקלה במכשולים ועיכובים בביצועו. מנהל מקרקעי ישראל ביקש לבטל את צו המניעה בטענה כי השתנו הנסיבות, לרבות חלוף הזמן, הרשעות פליליות הקשורות למכרז ושינויים במצבה הפיזי של השכונה ובסטטוס הבעלות. התובעים, שכללו את החברה הזוכה המקורית ובעל מניות חדש שרכש אותה, התנגדו לביטול בטענה כי רמ"י ניהלה משא ומתן והסכימה לכבד את תנאי המכרז המקוריים. בית המשפט בחן את הבקשה לסעד זמני, בהתחשב בראיות שהציגו הצדדים ובמאזן הנוחות. נמצא כי מנהל מקרקעי ישראל עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את שינוי הנסיבות, כאשר חלפו 18 שנים מאז הוצאת צו המניעה, שבמהלכן חוו תושבי השכונה החרפת המצוקה בשל הפרויקט המתעכב. בית המשפט דחה את טענות התובעים כי הבקשה הוגשה בשיהוי וכי מינהל מקרקעי ישראל פעל בחוסר תום לב. עוד נקבע כי סיכויי ההצלחה בתביעה העיקרית נמוכים, שכן הסכם פברואר אליו התייחסו התובעים התיישן עקב מעשיהם של התובעים עצמם וחלוף הזמן. באשר למאזן הנוחות, ציין בית המשפט כי עיקר הנזק שייגרם לתובעים יהיה כספי, בעוד שצו המניעה המתמשך פגע בדיירים בכך שעיכב את הפרויקט וההתחדשות העירונית. בית המשפט חשש כי ללא זיקה בין תוכניות השכונה לבין המגרש הסמוך, ביטול צו המניעה לא יוביל להתחדשות העירונית המיוחלת. לפיכך, החליט בית המשפט לבטל את צו המניעה בתנאי שהתכניות הרלוונטיות יתוקנו על מנת להבטיח את חיבורן. צו המניעה יישאר על כנו עד אז, ויבטיח שמירה על האינטרסים של התושבים והתקדמות מהירה של ההתחדשות העירונית. לבסוף, ציין בית המשפט כי ההוצאות יידונו בסוף ההליך. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים וניתנה ביום 27.2.2018.