תמ"ש 6905-04-20

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב זכותו של אחיין לרשת את עיזבון סבו, למרות שאביו, שנפטר לפני הסב, הותיר צוואה שהורישה את עזבונו לאשתו. שאלת המפתח היא האם לאחיין, בהיותו יורשו של אביו, יש זכות לרשת במקום אביו, למרות רצון אביו. פסק הדין, לטובת האחיין, מבוסס על כמה נקודות. ראשית, יצוין, כי האחיין, כבנו של בנו של הסב שנפטר, הוא אכן יורשו של אביו לפי סעיף 14(א) לחוק הירושה. הדבר קובע כי צאצאים יורשים את חלקו של הורם שנפטר, והאחיין, בהיותו "ילד" או "צאצא" של אביו, זכאי לעשות כן. שנית, עקרון הייצוג ועקרון החליפין בדיני הירושה תומכים בתביעת האחיין. עקרונות אלה קובעים כי צאצאים נכנסים לנעליהם של אבותיהם מבחינת זכויות הירושה, ללא קשר לצוואה שהותיר אחריו האב הקדמון. שלישית, מפרשנותו הלשונית והתכליתית של סעיף 14(א) לחוק הירושה, המתייחס ל"ילדים" ו"צאצאים", משתמע כי הם יורשים את חלקו של הורם שנפטר, להבדיל ממוטבים המוזכרים בצוואה. בנוסף, המשמעות של נפילתו המיידית של עקרון העיזבון היא שהעיזבון מועבר באופן אוטומטי ומיידי ליורשים עם מותו של המצווה, כלומר המנוח מוריש רק את מה שהיה בבעלותו בעת מותו. פסק הדין מתייחס גם לנקודה טכנית, ומבהיר כי נוכחותו של בן הזוג של הסב בעת פטירתו אינה מבטלת את תביעת האחיין, שכן הסעיף הרלוונטי בסעיף 14(א) חל רק על גזר הדין הסמוך לו. זאת ועוד, דברי ההסבר לתיקון הרלוונטי לחוק הירושה תומכים בפרשנות זו. פסק הדין מדגיש כי זכות הירושה של האחיין עומדת בעינה, והוא היה מוצדק להגיש בקשה לצו ירושה, למרות רצון אביו. עוד קובעת השופטת כי על התובע לשאת בהוצאות המשפט של הנתבע ובשכר טרחת עורך הדין, נוכח השפה המעליבה ששימשה כלפי הנתבע לאורך כל התביעה. ההחלטה תפורסם ללא פרטים מזהים של הצדדים.