על"ע 16/88

תקציר

עורך דין נמנע מלערער בשם מרשו על פסק דין של בית המשפט המחוזי ולאחר מכן הונה את מרשו בטענה אחרת. רשלנות והטעיה זו הפרו את אמון הלקוח ופגעו בתדמית מקצוע עריכת הדין. בעקבות זאת הרשיע בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין את עורך הדין בהפרת כללי האתיקה המקצועית וחוקי לשכת עורכי הדין. בתחילה גזר בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו על עורך הדין ארבעה חודשי השעיה, אך בית הדין הארצי למשמעת שילש אותה לפסילה של שנה, בנוסף לחיוב בתשלום הוצאות. עורך הדין ערער על גזר הדין, אך בית המשפט אישר את ההחלטה ומצא את העונש הולם בהתחשב בחומרת העבירות. כמו כן נדחתה בפני עורך הדין ראיות נוספות ובקשה לאסור על פרסום פסק הדין. בית המשפט הדגיש את חשיבות האמון ביחסי עורך דין-לקוח ואת הצורך בענישה חמורה ומרתיעה בגין הפרות מסוג זה. עם רקורד נקי והרשעות קודמות, ההשעיה לשנה נטתה להיות בצד המתון יותר. בית המשפט אף הורה על פרסום פסק הדין, תוך הדגשת זכות הציבור לדעת על השעייתו של עורך הדין. פסק דינו של השופט מלץ, עליו הסכימו המשנה לנשיא מ' אלון והשופט ש' אלוני, דחה את הערעור על כל חלקיו.