ע"א 548/72

תקציר

קביעתו של בית המשפט המחוזי היא כי הבעל אינו מחויב משפטית לקיים את ההסכם שערך עם אשתו בדבר תמיכה כספית בבנה הבוגר של אשתו, במסגרת הסכם שלום הבית ביניהם, שכן הוא אינו מחויב על פי דין לפרנס אותו. האישה ערערה על החלטה זו, ובית המשפט העליון פסק לטובתה, בקובעו כי חובת הבעל תקפה ומחייבת על פי דיני המשפחה, שכן היא עומדת בדרישות החוק. הקביעה האם הבעל עדיין אחראי לקיום הסכם זה בפועל נותרה להכרעתו של בית המשפט המחוזי. בנוסף, בית המשפט העליון קבע כי אם הכנסתה האישית של האישה פוחתת עקב פירעון חובות לגיטימיים, כגון ההלוואה מאמה, ואין לה די כספים למחייתה, על הבעל להמציא לה מזונות או להשלים הכנסה. עוד קבע בית המשפט כי החובה לפרנס את בנה של האישה במהלך לימודיו צריכה להתברר על ידי בית המשפט המחוזי, שכן היא נוגעת במישרין לתביעת האישה למזונות מהבעל. יתר על כן, בית המשפט העליון המליץ שלא לקיים דיונים נפרדים על מזונות זמניים ומזונות קבועים, וטען כי יעיל יותר להכריע בשניהם במקביל כדי למנוע סיבוכים מיותרים. לפיכך הועבר התיק לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף, תוך מתן הנחיות לשקול את כל ההיבטים שהוזכרו. כמו כן נקבעו הוצאות הערעור ושכר טרחת עורך הדין.