ת"א 20440-06-09

תקציר

המחלוקת היא על הבעלות על חלקת אדמה בירכא. התובעים, יורשיו של סולימאן עלי חמאדה זאג'יר, טוענים כי סבם היה הבעלים החוקיים של הקרקע המדוברת וכי חתימתו על מסמך משפטי לחילוט הקרקע למדינה זויפה. הם הגישו בקשה לרישום הקרקע על שם עזבונו של סבם. הנתבעת, מדינת ישראל, טוענת כי התביעה התיישנה וכי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שהחתימה על המסמך המשפטי המדובר מזויפת. בנוסף, טוענת המדינה כי זכויות התובעים בעיזבון לא הוסדרו במלואן וכי רישום המקרקעין על שם המדינה תקף משום שלא הוגש ערעור במגבלות הזמן שנקבעו. בית המשפט מוצא כי תביעת התובעים אינה קבילה מחמת התיישנות. המועד הקובע לתחילת תקופת ההתיישנות, לטענת בית המשפט, הוא שנת 1982, אז ציינו התובעים בתצהיר כי סבם ביקר בקרקע והביעו פליאה על כך שלא עובדה. אמירה זו הייתה צריכה להניע את התובעים לחקור ומכאן החלה תקופת ההתיישנות. לחילופין, מוצא בית המשפט כי גם אם התובעים לא היו מודעים לפרסום לוח הזכויות בשנת 1973, מועד זה היה מסמן את תחילתה של תקופת ההתיישנות. עוד מציין בית המשפט כי לא ברור אם נוספו לתביעה כל הזכאים לעיזבון, אך מאחר שהתביעה נדחית לגופה, אין צורך להידרש לסוגיה זו. בית המשפט לא שוכנע מטענת התובעים כי החתימה על המסמך המשפטי לחילוט הקרקע מזויפת. טענת התובעים כי חתימת סבם אינה תקפה אינה עקבית ומערערת את טענתם, שכן אותה חתימה מופיעה גם במסמכים משפטיים אחרים הקשורים לחלקות קרקע אחרות להן טוען המנוח. בית המשפט קובע כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענתם לזיוף, וכי הסבר המדינה לחתימה סביר יותר. זאת ועוד, התובעים לא עמדו בדרישות להוכחת עיבוד רציף של הקרקע, דבר שיכול היה לתמוך בטענתם לבעלות. חוות דעת המומחים שהציגו התובעים אינה משכנעת דיה כדי להטות את החלטת בית המשפט. לסיכום, השופט פוסק לטובת הנתבע ודוחה את תביעת התובעים. התובעים נדרשים לשלם לנתבע 25,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, ואילו הנתבע אמור להגיש פסק דין נפרד בעניין הוצאותיו. לתובעים ניתנת הזכות לערער על פסק הדין בתוך 45 יום. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ומיום 27.1.2015.