בג"צ 5517/16

תקציר

במקרה דנן, העתירה נדחתה לאחר בחינה מעמיקה של הטענות והראיות שהובאו. העותר ביקש מעמד של עולה מכוח חוק השבות הישראלי, בטענה שהוא יהודי כפי שהוכר על ידי אוזבקיסטן, אך לא עמד בקריטריונים המוגדרים בסעיף 4ב', המחייב שושלת אימהית יהודית או גיור. בית המשפט לא מצא בסיס לכך שהעותר ייחשב יהודי לפי חוק זה. בנוסף, ניסה העותר לקבל מעמד של עולה כילד מאומץ של יהודי לפי סעיף 4א(א) לחוק השבות, המאפשר לבני משפחה לא יהודים של יהודים להגר. עם זאת, האימוץ עורר חשדות בשל עיתויו, רגע לפני שמלאו לעותר 18 שנים וזמן קצר לפני שהגיש בקשה לעלייה. בית המשפט נזקק לקשר משפחתי אמיתי ומהותי כדי להעניק מעמד זה, שהראיות לא הוכיחו די הצורך. נראה כי האימוץ והיחסים המשפחתיים שבאו בעקבותיו נבעו בעיקר מהרצון לזכות במעמד ישראלי. חוסר עקביות נוסף והיעדר ראיות במהלך ראיונות עם העותרים ערערו את טענותיהם. למרות ממצאים אלה, הוענקה לעותר תושבות קבע, מה שמרמז כי הוא עשוי להיות זכאי בקרוב לאזרחות ישראלית בכל מקרה. לפיכך בוטלו הצווים המותנים וצעדי הביניים, וההחלטה התקבלה ללא פסיקת הוצאות.