ס"ע 4104-07-20

תקציר

פסק הדין דן ביחסי העבודה בין תובע אחראי בטיחות לבין חברה נתבעת המציבה מדי בטיחות. התובע תבע את הנתבעת על כך שלא עמדה בהטבות תעסוקה מסוימות. ראשית, בית הדין קבע כי על העסקתה של התובעת לא חל צו הארכה בענף הבנייה, שכן עיסוקה העיקרי של הנתבעת לא היה בענף שהוגדר כ"מעסיק" בצו ההרחבה. שנית, בית המשפט מצא כי הנתבע לא היה חייב בהפרשות לפנסיה עבור התובע, שכן הוא היה מעל גיל הפרישה וקיבל פנסיה פרטית. תניית חוזה העבודה בנוגע להפרשות לפנסיה התפרשה כעמידה בצו הארכת פנסיה חובה, והמשך עבודתו של התובע ללא התנגדות, למרות שידעה כי לא מתבצעות הפרשות לפנסיה, נתפסה כהשלמה עם השינוי. שלישית, באשר לדמי חגים, פסק בית הדין לתובע תשלום עבור שלושה חגים: יום העצמאות, שבועות ושמחת תורה, שכן הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת בחרה לעבוד בימים אלה. לתובע נשללה משכורת עבור החגים האחרים שלטען, שכן הם נפלו על ימים בהם לא עבד באופן סדיר או שהוא עבד בהם. רביעית, בית המשפט קבע כי התובע זכאי לגמול שעות נוספות, ודחה את טענת הנתבע כי התובע החזיק במשרת אמון המדירה אותו מגמול שעות נוספות. מרישומי התובע עולה כי הוא עבד עשר שעות ביום, וחישובי הנתבעת בדבר קיצור יום העבודה לא התקבלו מחוסר ראיות וסתירות בתשלומים בפועל. לבסוף, בית המשפט דחה את תביעת הנתבעת לקיזוז תקופת הודעה מוקדמת, שכן הנתבעת ויתרה על עבודתו של התובע בתקופה זו, והתביעה קמה רק לאחר שהתובע הגיש את התביעה. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 5,876 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית, והתובע חויב לשלם לנתבע הוצאות בסך 6,000 ₪.