עת"מ 16418-04-12

תקציר

העותר ביקש מלשכת עורכי הדין מידע מסוים, שהלשכה סירבה למסור בטענה שלא התבקש כראוי, וממילא המידע המבוקש לא הוחזק באופן המתואר על ידי העותר. בית המשפט קבע כי לשכת עורכי הדין בישראל היא רשות ציבורית, וככזו היא כפופה לחוק חופש המידע. עוד קבע בית המשפט כי הממונה על המידע מטעם האגודה אכן מוסמך לטפל בבקשות מידע, וטענת העותר כי רק ראש העמותה יכול לעשות כן אינה מבוססת. עוד הסכים בית המשפט עם העמותה כי בקשתה הראשונה של העותרת לקבלת מידע אינה שלמה ואינה מחייבת את האגודה לטפל בה. לכן, הספירה לאחור של 30 יום לתגובה החלה ממועד הבקשה השנייה, המלאה. לגופו של עניין, מצא בית המשפט כי מרבית המידע המבוקש על ידי העותרת התייחס ל"מאגרי מידע", אשר הוגדרו בחוק הגנת הפרטיות – הגדרה שאינה תואמת את אופיו של החומר המבוקש, שהוא חומר ציבורי. לפיכך, נדחו חלקים אלה בבקשת העותר. בית המשפט דחה גם חלקים אחרים בבקשת העותר, שאינם מהותיים או שהעותר כבר ידע את פרטיהם. בהינתן שהמידע המבוקש אינו חסוי, ובהתחשב בשאיפתו של העותר לממש את זכויותיו לפי חוק הגנת הפרטיות, הגיע בית המשפט למסקנה כי לבקשת העותר לקבלת מידע אין בסיס משפטי ועל כן דחה את העתירה. לבסוף הורה בית המשפט לעותרת לפצות את לשכת עורכי הדין בגין הוצאותיה המשפטיות, בסך 15,000 ₪.