ד"נ 20/62

תקציר

המבקשים, שוכרי דירת ארבעה חדרים, פנו לבית הדין לשכירות בבקשה לשנות את חוזה השכירות שלהם לצורך שימוש בדירה כמשרד עורכי דין ולמשכן אותה. המשכיר התנגד, ובית הדין לשכירות נעתר לבקשת המבקשים בתנאים. בית המשפט המחוזי אישר בשינויים. בית המשפט העליון, בערעור אזרחי מס' 174/62, קבע כי סירובו של המשכיר היה סביר ודחה את פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר. התקיים דיון נוסף, שעסק בשאלה האם סירובו של המשכיר היה סביר ואם בית הדין לשכירות יכול לעקוף אותו. דעת הרוב אישרה את פסק הדין הקודם, וקבעה כי סירובו של המשכיר סביר, שכן שימוש בדירה כמשרד יפגע בזכותו לדרוש פינוי. בנוסף, בית המשפט פירש את סעיף 33 לחוק הגנת הדייר באופן שונה, והגיע למסקנה כי סבירותו של המשכיר היא תנאי מוקדם לסמכותו של בית המשפט לשכירות. השופטים המתנגדים טענו כי על בית המשפט לאמץ גישה גמישה וכי סירובו של המשכיר אינו סביר. פסק הדין בערעור 174/62 נותר על כנו, והמבקשים היו אחראים להוצאות הדיון הנוספות של המשיבים.