דב"ע נז/135 - 3

תקציר

הערעור מתייחס לתביעה לפיצויי פיטורים של מאבטח שעבד באותו מקום במשך שלוש תקופות שונות בשתי חברות שמירה. התקופה הראשונה הייתה אצל החברה המערערת, עמותת שומרים, ואחריה תקופה שנייה אצל המשיב מס' 2, עמישב. לאחר מכן הועסק העובד מחדש על ידי עמותת שומרים לתקופה שלישית, לפני שפוטר. הסוגיה שעמדה בפני בית הדין הייתה האם העובד זכאי לפיצויי פיטורים, ומאיזו חברה עליו לקבל אותם. בית הדין האזורי קבע כי העובד זכאי לפיצויי פיטורים מעמותת "שומרים" עבור כל תקופת עבודתו במקום. בערעור קבע בית הדין הארצי לעבודה כי העובד זכאי לפיצויי פיטורים משתי החברות. ערעורה של הסתדרות השומרים התבסס על הסכם קיבוצי שקבע כי כאשר חברת שמירה מאבדת מקום עבודה לצד אחר, עליה לשלם לעובדיה פיצויי פיטורים. עם זאת, בית הדין קבע כי סעיף זה אינו גורע מזכויות העובד לפי סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, המקנה לעובד זכות לפיצויי פיטורים בגין תקופות עבודה "באותו מקום עבודה". לפיכך, המעסיק האחרון מחויב לשלם פיצויי פיטורים, אך רק עבור התקופה שעבד תחתם. לפיכך חויב עמישב בתשלום פיצויי פיטורים עבור התקופה השנייה, ועמותת שומרים עבור התקופה השלישית. עוד קבע בית הדין כי מטרת ההסכם הקיבוצי הייתה להבטיח את המשך העסקתם של העובדים באותו מקום עבודה ולהסדיר את החבויות הכספיות בין המעסיקים. בעקבות זאת התקבל הערעור בחלקו, ועמישב חויב לשלם לעובד פיצויי פיטורים עבור התקופה השנייה, ואילו ארגון שומרים ישלם עבור התקופה השלישית. שתי החברות חויבו גם לשלם הפרשי הצמדה וריבית על פיצויי הפיטורים.