ע"פ 70730/08

תקציר

המדינה ערערה על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב בתיק של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון ועבירות על פוליסות ביטוח. המדינה טענה כי שגה בית משפט קמא בכך שלא החיל עונש מאסר על תנאי קודם וביקש להחמיר את העונש. בא כוח המשיב טען כי המאסר על תנאי הסתיים וביקש כי אם בית המשפט לא יסכים, יש להחזיר את התיק לבית משפט קמא לבירור. הסוגיה השנויה במחלוקת הייתה האם עונש המאסר על תנאי חל לאחר עיכוב ביצוע שהורה עליו בית המשפט המחוזי. הרכב של שבעה שופטים בתיק קודם פירש את החוק ככזה שאינו מחיל את המאסר על תנאי במהלך תקופת העיכוב. בית המשפט העליון הסכים עם פרשנות זו וקבע אף הוא כי עיכוב במאסר בפועל אינו צריך להביא לתחילתו של עונש המאסר על תנאי, מה גם שבית המשפט קבע במפורש כי עליו להתחיל עם שחרורו מהכלא. כמו כן, הודגשה חומרת העבירה של נהיגה בזמן פסילה ועברו הפלילי העשיר של המשיב. הערעור התקבל, והעונש הוחמר ל-12 חודשי מאסר בפועל, ועוד 10 חודשים ממאסר על תנאי קודם, ובסך הכל 22 חודשים. בית המשפט בחר שלא להחזיר את התיק לבית משפט קמא לצורך מתן גזר הדין, בהתחשב במצבו הרפואי של המשיב. בפסק הדין הובהר כי עיכוב במאסר בפועל אינו משפיע על תחילתו של מאסר על תנאי אלא אם נאמר במפורש אחרת.