ת"א 494/07

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב תביעת נזיקין שהגישו התובעים, שבני משפחתם נהרגו או נפצעו בביתם כתוצאה לכאורה משני טילים שירה צה"ל במהלך פעולת סיכול ממוקד ברצועת עזה. הנתבעים, המיוצגים על ידי מדינת ישראל, טענו כי הבית לא נפגע מטיל וכי ייתכן שהפיצוץ נגרם באמצעים אחרים, כגון פעילות טרור או בלוני גז. עם זאת, בית המשפט מצא כי סביר להניח שהבית אכן נפגע מטילי צה"ל. למרות ממצא זה, השופט פסק לטובת הנאשם. ההחלטה התבססה על הקביעה כי הפעולה הצבאית הנדונה מהווה "מעשה מלחמה" כהגדרתו בסעיף 5 לחוק הנזיקין, המקנה למדינה חסינות מפני אחריות למעשים אלה. בית המשפט קיבל את טענת המדינה כי מדובר בפעולה צבאית מובהקת, שנועדה להתמודד עם איומי טרור ולמנוע פגיעה עתידית באזרחים ישראלים. מאחר שאירוע זה התרחש בתקופה של פעילות צבאית ענפה נגד מחבלים ברצועת עזה, ובהתחשב באופי הפעולה, הגיע בית המשפט למסקנה כי הוא נופל בגדר "פעילות מלחמתית". לפיכך, המדינה הייתה חסינה מפני תביעת נזיקין לפי חוק הנזיקין. עוד הדגישה השופטת כי חוקיות הפעולה, לרבות שאלת המידתיות, אינה רלוונטית בהקשר של תביעת נזיקין. תחת זאת, מבחנים מינהליים אלה נבחנים באופן הולם יותר בתחום המשפט הפלילי וחוקיות הפעולה עצמה. מאחר שהאירוע נמצא כ"מעשה מלחמה", לא ראה בית המשפט צורך להיכנס לטענות הנוספות של הנתבע או לשאלה האם התובעים הם היורשים החוקיים. משכך, נדחתה תביעת הנזיקין, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות, בהתחשב בנסיבות המיוחדות ובגורמים האנושיים הכרוכים בתיק.