ת"א 5331-06-12

תקציר

השופטת החליטה לדחות את הבקשה לדחייה על הסף, שבמרכזה סכסוכים כספיים הקשורים לניהול מוסד וסגירתו. ההחלטה מתבססת על בחינת תקופת ההתיישנות והחריגים לה, וקובעת כי התביעה, שהוגשה לאחר שבע שנים מהאירועים המדוברים, לא התיישנה. השופטת טוענת כי אין למנות את תקופת ההתיישנות מיום גיבוש עילות התביעה, וכי טענות המבקש בדבר מועד תחילתה של תקופת ההתיישנות אינן רלוונטיות במקרה זה. כמו כן, השופט בוחן את השפעתה של בקשה למתן הוראות שהגיש המשיב במהלך הליך הפירוק, ומוצא כי הבקשה קטעה את תקופת ההתיישנות. השופט מגיע למסקנה כי כל עילות התביעה נכללו בבקשה זו, דבר המצדיק את אי הכללת התקופה בה הייתה נבחנת בתקופת ההתיישנות הכוללת. השופטת מתייחסת גם לטענות לדחייה על הסף על בסיס שיהוי ונזק ראייתי פוטנציאלי, ושומרת סוגיות אלה לשלב מאוחר יותר של ההליך. תחת זאת, ממליצה השופטת כי טענות המבקש בעניינים אלה יישמעו לצד התיק העיקרי, אם המבקש עדיין מעוניין להמשיך בהן, תוך שהיא מציינת כי חלק מטענות המבקש בדבר קשיים ראייתיים עשויות להיות מוצדקות. ההחלטה לדחות את טענת ההתיישנות מתקבלת מבלי לפגוע בכך, כלומר נשמרות זכויותיו של המבקש להעלות טענות לשיהוי ולנזק ראייתי בתום ההליך.