ע"א 344/89
פסק-דין עליון
תקציר
המקרה סובב סביב דייר מוגן שעתר לשנות את מטרת חוזה השכירות שלו. השוכר, שניהל בית ספר לנהיגה בקשיים, ביקש מבית הדין לשכירות לאפשר להם לשנות את תנאי החוזה, אך המשכיר סירב ללא הצדקה סבירה. בית המשפט לשכירות נעתר לבקשת השוכר, אך בית המשפט המחוזי ביטל את ההחלטה. השוכר ערער לבית המשפט העליון, בטענה כי בית המשפט המחוזי הציג טענה חדשה, שלא הייתה לשוכר הזדמנות להתמודד עמה בערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט העליון הסכים וקבע כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי השחית פסקי דין קודמים. זאת ועוד, בית המשפט העליון פירש את הוראת החוק הרלוונטית וקבע כי על השוכר להוכיח כי אין ביכולתו להגשים אף אחת מהתכליות המפורטות בחוזה השכירות, בין אם נעשה בו שימוש בפועל ובין אם לאו. מאחר שלא ניתנה לשוכר הזדמנות הוגנת להציג את טענותיו בנוגע לתכליות חלופיות, קיבל בית המשפט העליון את הערעור והחזיר את התיק לבית הדין לשכירות להמשך דיונים. פסק הדין הדגיש את הצורך לאזן בין זכויות המשכירים לשוכרים, תוך הימנעות מפרשנות מרחיבה מדי של החקיקה.
חקיקה מקושרת
ע"א 344/89 שמואל סימן טוב נ' עיזבון המנוח דוד עמאר ז"ל, עליון (18.12.1990)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.