ע"פ 5853/12

תקציר

מסקנת פסק הדין היא כי יש לדחות את הערעור, ובעיקרו להתייחס לערעורו של המערער על ממצאי המהימנות של בית משפט קמא. היא מדגישה את העיקרון המשפטי המושרש לפיו ערכאות ערעור נמנעות בדרך כלל מלהתערב בהערכות מהימנות של בתי משפט קמא, שכן קביעות אלה מסתמכות במידה רבה על התרשמות ישירה המתקבלת מעדים במהלך המשפט. ההחלטה מדגישה כי מאחר שלבית משפט קמא היה יתרון בהתבוננות בהתנהגותם ובהתנהגותם של עדים, יש להפריע למסקנותיו העובדתיות והמהימנות רק בנסיבות חריגות. התיק נסב על גרסאות סותרות של אירועים בנוגע לתקיפה לכאורה, כאשר בית משפט קמא העדיף את גרסתה של המתלוננת כעקבית ואמינה, בניגוד לנרטיב הבלתי מהימן של המערער. ערכאת הערעור לא מצאה טעויות מהותיות בהערכת המהימנות של בית משפט קמא, ואף לא תנאים חריגים המצדיקים התערבות. יתר על כן, הסתירות והמחדלים החקירתיים לכאורה נחשבו כבלתי מהותיים ובלתי מספיקים כדי לערער את אמינותה של המתלוננת או להשפיע על ממצאי בית משפט קמא. יתר על כן, בית המשפט תמך בקבילות הודעותיה הספונטניות של המתלוננת לאחר האירוע על פי דוקטרינת "res gestae", ובכך חיזק את אמינותן. ההחלטה מסתיימת בהסכמה בין השופטים, המסכימים לדחות את הערעור, מאשרים את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר, ושומרים על הרשעתו של המערער.