עמ"ש 43811-11-12

תקציר

הדיון נסוב סביב סוגיית הפונדקאות בחו"ל והתנאים בהם מדינת ישראל תכיר בה. המחוקק הישראלי הסדיר את נושא הפונדקאות בישראל אך שותק בנוגע לפונדקאות בחו"ל. המלצות הוועדה מדגישות את הצורך בקשר גנטי בין היילוד לבין לפחות אחד ההורים המיועדים כתנאי מוקדם להכרה בהליך פונדקאות. שאלת המחלוקת העיקרית היא האם על בית המשפט לדרוש, כתנאי לקביעת אבהות או אמהות, בדיקות גנטיות של ההורים המיועדים או שמא די ברמה נמוכה יותר של ראיות. הערעור מבקש לערער על החלטתו של בית משפט קמא, אשר פסק לטובת המשיבים – ההורים המיועדים – וקבע כי הוצגו ראיות אובייקטיביות רבות להוכחת הורותם, ללא צורך בבדיקה גנטית. השופט שנלר מסכם כי יש לקבל את הערעור ולאמץ את עמדת המדינה, המחייבת בדיקה גנטית כתנאי להכרה בהורות האב המיועד. גישה זו היא גם לטובת היילוד, ומונעת ספקות ואתגרים עתידיים לגבי זהותו. השופט ורדי מסכים עם חוות דעתו המקיפה של השופט שנלר, ומדגיש כי בדיקה גנטית היא הראיה הטובה ביותר ומונעת תוצאות בלתי רצויות. עם זאת, השופטת לבהר-שרון חולקת על כך, וסבורה כי הערעור היה נדחה אילו נדרשה הכרעה לגופו של עניין. היא מדגישה כי בהיעדר הוראות חוק המחייבות בדיקות גנטיות וללא חשש מפעולות בלתי חוקיות, אין סיבה להיות שונה מהליך הפונדקאות בישראל. יתר על כן, אל למדינה ליצור קשיים מיותרים להורים או להטיל ספק בהורותם כאשר יש ראיות אובייקטיביות מספיקות. החלטת הרוב, כפי שנקבע בפסק דינו של השופט שנלר, מצדדת במדינה, המחייבת הכרה בבדיקות גנטיות לפונדקאות בחו"ל.