ה"פ 158/02

תקציר

המבקשים, פייסל, עאדל, סאלח וחאקי חלבי, הגישו עתירה נגד מדינת ישראל לקביעת הפיצויים המגיעים להם בגין הפקעת אדמותיהם לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), תש"ג-1943. המדינה הכירה בחובתה לפצות את המבקשים, אך ערערה על הסכום הנתבע. נקודות המחלוקת העיקריות היו: האם זכאים המבקשים לפיצוי בגין 25% הראשונים של הקרקע המופקעת, מועד האסמכתא לחישוב הפיצויים וסכום הפיצוי הכולל, לרבות כל ירידת ערך ליתרת הקרקע. המבקשים והמדינה הסכימו למנות שמאי מומחה מטעם בית המשפט שיבחן שאלות אלה. שני הצדדים הסכימו לקבל את חוות דעתו של המומחה בשתי השאלות האחרונות, והותירו את השאלה הראשונה כנקודת המחלוקת היחידה. השמאי המומחה מטעם בית המשפט קבע כי 52.12% מקרקעות המבקשים הופקעו, וסיפק שומות לפיצויים המגיעים למבקשים, שהיו נמוכות מתביעותיהם. באשר למועד ההתייחסות, הוא ראה את 8.5.97, מועד ההכרזה השלישית, כמועד המתאים. עוד מצא כי ליתרת הקרקע נגרם נזק, דבר הסותר את טענת המדינה כי השימוש החקלאי בקרקע לא נפגע. המבקשים טענו כי יש להחיל את תקדים פרשת הולצמן, אשר פסק נגד הפחתת הפיצוי בגין הפקעת קרקע בעת תפיסת החלקה כולה, וביקשו פיצוי מלא ללא ניכויים. המדינה התנגדה לפרשנות זו וטענה כי יש להחיל רק את לשונה המפורשת של פקודת הדרכים, וכי נסיבותיו של מקרה זה שונות מאלה שבעניינו של הולצמן. בית המשפט מצא כי הלכת הולצמן ישימה עקרונית למקרה זה, אך מאחר שהחלקה לא הופקעה בשלמותה, התקדים אינו מחייב את ההחלטה. השופט הסכים עם המדינה כי יש להחיל את לשונה הברורה של פקודת הדרכים, הפוטרת פיצוי בגין 25% הראשונים של הקרקע המופקעת. יתר על כן, בית המשפט מצא כי בניגוד להולצמן, שם הופקעה החלקה כולה, במקרה זה מדובר בהפקעה חלקית של 52.12% מאדמות המבקשים, והם עדיין ישמרו על ערך מהותי ביתרת הקרקע. לפיכך קבע בית המשפט כי המבקשים אינם זכאים לפיצוי בגין 25% הראשונים של הקרקע המופקעת. בית המשפט קבע כי סך הפיצויים המגיעים למבקשים, לרבות ירידת ערך הקרקע הנותרת, הוא 28,704 דולר או 97,680 ש"ח נכון ליום 8.5.97, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד זה ועד לתשלום. כמו כן חויבה המדינה לשלם למבקשים הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 שקל בתוספת מע"מ.