רע"א 817/96

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם לטובת המשיבים. התיק נסוב סביב הסכם שכירות מסחרי לחנות הממוקמת ברחוב אלנבי 79 בתל אביב. המבקשים, שהיו השוכרים, חתמו על חוזה שכירות בלתי מוגן עם המשיבים, המשכירים, בשנת 1986. חוזה השכירות כלל אופציה להארכת תקופת השכירות בשנתיים, בתנאי שהשוכרים יודיעו על כך בכתב למשכירים שלושה חודשים לפני תום התקופה הראשונה. מחלוקת התעוררה כאשר השוכרים לא הצליחו לפנות את החנות בתום תקופת השכירות. המשכירים הגישו תביעה בטענה כי השוכרים לא מימשו את האופציה והשתלטו על החנות שלא כדין, ודרשו פיצוי כפי שנקבע בהסכם השכירות. מנגד, טענו השוכרים כי מימשו את האופציה והעלו טענות נוספות. בית משפט השלום פסק לטובת בעלי הבית והורה לשוכרים לשלם סך של 43,800 דולר כפיצוי על התקופה בה התגוררו בחנות מעבר לתקופת השכירות הראשונית. לאחר מכן ערערו השוכרים על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שקיבל חלקית את ערעורם, והפחית את סכום הפיצוי ל-32,850 דולר בשל חוסר הסבירות של הסכום הראשוני שהוסכם. בקשתם המאוחרת יותר של הדיירים לערער על החלטה זו לערכאה גבוהה יותר נדחתה בנימוק שהיא לא עוררה שאלות בעלות משמעות משפטית או ציבורית והייתה עוד מאותו הדבר. החלטת בית המשפט המחוזי להפחית את סכום הפיצוי התבססה על שיקול דעת מעמיק ונתונים רלוונטיים, וטיעוני המבקשים להפחתה נוספת של הסכום או לביטול הפיצוי כליל לא היו משכנעים. בעקבות זאת נדחתה בקשת רשות הערעור, וחויבו השוכרים בכיסוי הוצאות המשכירים בסך 5,000 שקל. פסק דין זה, שניתן ב-4 בדצמבר 1996, מביא את התיק לסיומו.