ת"א 22544-12-25

תקציר

בסדר גמור, הנה ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, המבוסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי: ת"א 22544-12-25 הורנשטיין ואח' נ' גן הדרום - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ** **מבוא** ההחלטה הנדונה עוסקת בבקשה שהוגשה על ידי הנתבעת, "גן הדרום – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ" (להלן: "האגודה"), למחיקת תביעה שהגישו נגדה חבריה (להלן: "התובעים") מחמת חוסר סמכות עניינית. ליבת הסכסוך נעוצה באופן חלוקת כספי פיצויים שהתקבלו מרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) בגין השבת שטחים. התובעים טוענים כי האגודה פועלת בניגוד לפסק בוררות שניתן בעבר, אשר קבע חלוקה שונה של הפיצויים. **הרקע העובדתי והמשפטי** 1. **מהות הסכסוך:** הסכסוך נסוב סביב פירוש ויישום של פסק בוררות. התובעים, חברי האגודה, קיבלו זכויות פיצויים בגין שטחים שהושבו לרמ"י. בוררות קודמת בין הצדדים הניבה פסק בוררות (מיום 22.3.2023, שקיבל תוקף של פסק דין ביום 6.9.2023) שביטל החלטת אסיפה כללית של האגודה וקבע כי כספי הפיצויים מאת רמ"י יחולקו לתובעים בלבד, באופן יחסי לשטחי חלקות ב' שהושבו על ידם, לאחר ניכוי מסוים לזכות האגודה. 2. **התביעה הנוכחית:** התובעים טוענים כי האגודה אינה מכבדת את פסק הבוררות ופועלת לחלוקת הפיצויים לכלל חברי האגודה. לטענתם, פסק הבוררות אינו קובע באופן מדויק את השטח שהושב על ידי כל תובע ואת הסכום המדויק לתשלום, ולכן אינו ניתן לאכיפה בהוצאה לפועל כפשוטו. כתוצאה מכך, הגישו התביעה הנוכחית מכוח סעיף 39 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), לצורך אכיפה וביצוע פסק הבוררות. 3. **טענת האגודה:** האגודה טוענת כי תקנונה מהווה "שטר בוררות" גורף, המחייב יישוב כל הסכסוכים הנובעים מעסקי האגודה בבוררות. היא טוענת כי סעיף 39 לחוק הבוררות אינו מאפשר "יציאה" מהליך בוררות זה, וכי בתי המשפט לעתים שוללים התדיינות בבתי משפט במקרים של אגודות שיתופיות, תוך העדפת יישוב סכסוכים פנימי. היא מסתמכת על פסיקה רלוונטית, ובפרט על עניין ציפורי, שטוענת כי דומה לענייננו, וקובע שתניית בוררות תקנונית חלה גם על סכסוכים הנוגעים לתוקפו ויישומו של פסק בוררות קודם. **ניתוח ההחלטה והעקרונות המשפטיים** בית המשפט (השופטת רונית כהן) דחה את בקשת המחיקה, תוך התבססות על מספר עקרונות משפטיים מרכזיים: 1. **הבחנה בין בוררות רגילה ל"בוררות סטטוטורית" (Statutory Arbitration):** זהו העיקרון המרכזי והמחדש בהחלטה זו. בית המשפט מבחין בין מנגנון בוררות כללי, הכפוף לחוק הבוררות, לבין "בוררות סטטוטורית" הנפוצה באגודות שיתופיות, המוסדרת בחלק מן הסעיפים בפקודת האגודות השיתופיות, 1933 (להלן: "הפקודה") ובתקנות שהותקנו מכוחה, ובהם סעיף 52 לפקודה. * **בוררות סטטוטורית:** במקרה של בוררות סטטוטורית, כאשר סעיף 52(2) לפקודה רלוונטי ותקנון האגודה קובע כי רשם האגודות השיתופיות (או מי מטעמו) הוא הבורר, או שהוא נדרש לאשר את פסק הבוררות, אז הוראות חוק הבוררות אינן חלות, וזאת בהתאם לסעיף 61 לפקודה. ההליך מתנהל לפי הפקודה והתקנות. * **בוררות רגילה:** כאשר בורר אחר (שאינו רשם האגודות) נבחר, או כאשר הליך הבוררות מתנהל לפי חוק הבוררות (גם אם במקור התקנון הפנה לבוררות סטטוטורית), אז ההליך כולו כפוף לחוק הבוררות. 2. **פרשנות תקנון האגודה:** בית המשפט בחן את תקנון האגודה (למרות שהאגודה לא צירפה אותו כנספח לבקשתה). נקבע כי סעיף 1 לחלק ו' לתקנון קובע כי "כל הסכסוכים הנובעים מעסקי האגודה... יימסרו ליישוב בורר שיתמנה ע"י 'בחן' ברית פיקוח של אגודות חקלאיות שיתופיות...". בנוסף, נקבע כי התקנון "אינו חוסם את דרכם של הצדדים להתדיין בפני בתי המשפט" (סעיף 3 לבקשה למחיקת התביעה, כפי שצוטט). * **החידוש:** בית המשפט מדגיש כי האופן שבו נוסח התקנון, המאפשר בוררות באמצעות "בחן" (ולא רק אצל רשם האגודות) ואף מותיר לוועד ההנהלה "לפנות לבתי המשפט", אינו זהה לתקנון שקבע "תניית בוררות גורפת" לכל סכסוך שיימסר לבוררות לפי סעיף 52(2) לפקודה, כפי שנקבע בעניין ציפורי. מכאן, שהתקנון לא יצר חסינות מוחלטת מפני פנייה לבית המשפט, ובפרט לא במקרים של יישום פסק בוררות. 3. **חוק הבוררות וסעיף 39:** בית המשפט קובע כי לאור העובדה שהבוררות לא התנהלה כבוררות סטטוטורית (בהתאם לסעיף 52(2) לפקודה), אלא במינוי מכוח חוק הבוררות (כפי שנכתב בפסק הבוררות עצמו: "במינוי בחן... לפי חוק הבוררות, התשכ"ח-1968"), התביעה הנוכחית, המוגשת לאכיפה, פרשנות או השלמה של פסק הבוררות, יכולה להידון בפני בית המשפט. * **סעיף 39 לחוק הבוררות:** בית המשפט אימץ את עמדת התובעים כי סעיף 39 לחוק הבוררות נועד בדיוק למקרים בהם פסק בוררות אינו אופרטיבי באופן מיידי, ונדרשת התערבות בית המשפט להפכו לאופרטיבי, לפרשו או להשלימו. הדבר רלוונטי במיוחד כאשר הסעד בפסק הבוררות הוא הצהרתי בלבד, או שאינו מפרט דיו את הנתונים הנדרשים לביצוע. * **הפסיקה המצוטטת:** התובעים הפנו לעניין צים ולעניין י. פריצקר, המדגישים כי תביעה לפי סעיף 39 היא תביעה משפטית עצמאית. הדבר עומד בניגוד לטענת האגודה כי התביעה היא ניסיון לעקוף את מנגנון הבוררות. 4. **סמכות עניינית:** מכיוון שהבוררות התנהלה לפי חוק הבוררות, והתביעה עוסקת ביישום פסק בוררות מכוח סעיף 39 לחוק, בית המשפט קבע כי הוא בעל הסמכות העניינית לדון בתביעה, ודחה את בקשת המחיקה. **מסקנות והשלכות** * **הדגשת חשיבות הניסוח התקנוני:** ההחלטה מדגישה את החשיבות הקריטית של ניסוח תקנון האגודה, במיוחד בנוגע למנגנוני יישוב סכסוכים. תקנון שאינו קובע במפורש "תניית בוררות גורפת" לפי סעיף 52(2) לפקודה, עשוי שלא למנוע פנייה לבית המשפט. * **היקף תחולת חוק הבוררות:** כאשר בוררות באגודה שיתופית מתנהלת על פי מינוי מכוח חוק הבוררות, ופסק הבוררות נערך בהתאם לו, אזי סעיף 39 לחוק הבוררות מאפשר פנייה לבית המשפט לצורך יישום הפסק, גם אם התקנון המקורי הפנה לבוררות. * **תכליתו של סעיף 39 לחוק הבוררות:** בית המשפט אישר מחדש את תכליתו של סעיף 39 לחוק הבוררות ככלי לאכיפת פסק בוררות שאינו אופרטיבי באופן מיידי, ומאפשר לבתי המשפט להתערב לצורך הפיכת פסק הבוררות ליעיל ובר-ביצוע. * **גבולות הסמכות של רשם האגודות:** ההחלטה מבהירה כי סמכותו הייחודית של רשם האגודות לאשר פסק בורר (סעיף 52(4) לפקודה) מוגבלת למקרים בהם מדובר ב"בוררות סטטוטורית" אמיתית. במקרים אחרים, בית המשפט הוא בעל הסמכות. בסופו של דבר, בית המשפט דחה את בקשת המחיקה, קבע כי הוא בעל סמכות עניינית לדון בתביעה, והורה לאגודה להגיש כתב הגנה, תוך חיובה בהוצאות. ההחלטה מספקת הבהרה חשובה לגבי היחס בין חוק הבוררות, פקודת האגודות השיתופיות, ותקנוני האגודות השיתופיות בנוגע ליישוב סכסוכים.