פ"ה 61205-11-23

תקציר

הפרשה נסובה סביב העסקת קרובי משפחה בחברות ממשלתיות והרגולציה הסובבת אותה. המבקשת, שנשכרה על ידי החברה הממשלתית המשיבה מבלי להצהיר כי קרובי משפחה כבר עובדים בה, ביקשה מבית המשפט סעד זמני לערער על החלטת החברה לסיים את העסקתה בשל אי עמידתה בחובת הגילוי. בית המשפט בחן לעומק את המסגרת המשפטית ומצא כי פרשנותו של המשיב לתקנות הייתה נכונה. תקנה 2 קובעת תנאים חלופיים לאי קבלת מועמד לעבודה אם יש לו קרובי משפחה המועסקים על ידי החברה. תנאים אלה אינם מצטברים, ולפיכך נדרש המבקש לעמוד בהליך האישור הקבוע בתקנה 3. מטרת תקנון זה היא למנוע ניגודי עניינים ולשמור על שוויון הזדמנויות בתהליך הגיוס. זאת ועוד, בית המשפט הגיע למסקנה כי המבקשת לא מילאה את חובת הגילוי המוגברת שלה, למרות שלטענתה לא הייתה מודעת להעסקתם של קרובי משפחתה אצל המשיב. מהראיות עולה כי לו הייתה המבקשת עורכת בדיקה סבירה, היא הייתה מגלה מידע זה. עוד מצא בית המשפט כי החלטת המשיב לדחות את המבקש הייתה סבירה ומידתית ולא פגעה בכללי הצדק הטבעי. בסופו של דבר, הבקשה לסעד זמני נדחתה, והמבקש חויב לשאת בהוצאות המשיב. ההחלטה בדבר המשך ההליך העיקרי תינתן בנפרד, ולשני הצדדים יש אפשרות לבקש רשות ערעור על פסק הדין.