רע"א 8500/02

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בתביעה כספית שהגישו סוכנות ביטוח, בניהולו של זאב זמיר, ורעייתו נגד חברת הביטוח אררט, לתשלום 4 מיליון שקל דמי תיווך שלא שולמו לכאורה. התביעה נענתה בבקשת דחייה על יסוד תקופת ההתיישנות. החלטת בית הדין מתייחסת לבקשת דחייה זו ולערעורים שבאו בעקבותיה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק תחילה לטובת התובעים, אולם בערעור דחה בית המשפט המחוזי את רוב תביעת סוכנות הביטוח, ודחה לחלוטין את תביעתם של זאב ואשתו, בנימוק של היעדר עילת תביעה, וגם בשל התיישנות. לאחר מכן הגישו התובעים בקשת רשות ערעור על פסק דין זה בפני השופטת חיות. החלטתה של השופטת חיות מסכימה עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומפרטת את ההיסטוריה הארוכה של הליכים משפטיים קודמים בין הצדדים, לרבות תצהיר שהגישו הסוכנות וזאב בשנת 1991, ובקשה לביטול הליכי מימוש משכנתא שהגישו זאב ורעייתו בשנת 1992. הליכים קודמים אלה, טענו התובעים, צריכים להטיל התיישנות על תביעתם הנוכחית, אולם השופטת חיות קובעת כי מקרים קודמים אלה אינם יכולים להיחשב כתביעה אחת, שכן מדובר בהליכים נפרדים, בעלי צדדים ונימוקים שונים. זאת ועוד, השופט מסכים עם נימוקיו של בית המשפט המחוזי כי הבקשה לביטול הליכי המשכנתא, בהיותה טענת הגנה, אינה מהווה תביעה כהגדרתה בחוק ההתיישנות. בסופו של דבר, מציעה השופטת חיות לדחות את בקשת רשות הערעור, ומורה למבקשים לשלם למשיב הוצאות בסך 15,000 ₪. החלטתה של השופטת חיות נתמכת על ידי השופטים דורנר וג'ובראן.