ת"ט 67043-01-19

תקציר

התובע, יעקב כהן, תבע את הנתבעת, גולדה פרידה אייזין, לפירעון ארבעה שיקים בסך כולל של 108,900 ₪, עליהם חתמה הנתבעת ונתנה לבנה, יוחנן. לטענת התובע, הצ'קים ניתנו לו על ידי יוחנן בתמורה לרכב משומש שמכר לחברו של יוחנן, אריק דדוש. הנתבעת סירבה לפרוע את הצ'קים בנימוק שבנה חרג מהסמכות שנתנה לו, וכי בכל מקרה הצ'קים ניתנו לו לצרכי הבית ולסידור חתונת בתה. לדבריה, יוחנן פרע את ההלוואה שנטל מדדוש, שעבורה ניתנו הצ'קים שבמחלוקת, ולכן לא היה צריך למסור את הצ'קים לתובע. השופט פתח וציין כי אינו סומך על עיקרי עדויותיהם של התובע ויוחנן, בשל סתירות והיעדר מסמכים תומכים. עם זאת, הוא סמך על חלקי עדויותיהם שהיו לטובת הנתבע, כבעל דין. השופטת גם לא האמינה לטענת הנתבעת כי בנה השתמש בצ'קים רק לצרכי הבית וחתונת בתה. השופטת קיבלה את הטענה כי העסקה למכירת הרכב בין התובע לדדוש לא התקיימה, או לכל היותר לא הושלמה. לפיכך, התובע לא היה בעל שיקים בערך. עם זאת, התובע נחשב ל"צד קרוב" לעסקת השיק והייתה לו זכות לתבוע פירעון. לאחר מכן פנתה השופטת לבחון האם הנאשמת מסרה את הצ'קים לבנה ללא תנאי. הנתבעת טענה כי נתנה לו את הצ'קים לצרכי בית, אך השופטת ציינה כי עדותה אינה ברורה באשר להיקף הסמכות שנתנה ליוחנן. יתר על כן, מעדויותיהם של דדוש ויוחנן עולה כי הנאשמת לא הגבילה את האישור שנתנה לבנה מראש. עוד ציינה השופטת כי הנתבעת לא פיקחה על השימוש בצ'קים, ולא תבעה נושים אחרים של יוחנן, שאת חובותיהם כיסתה. ככלל, קבעה השופטת כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי יוחנן חרג מהסמכות שנתנה לו. השופטת דחתה גם את טענת הנתבע כי יוחנן החזיר את ההלוואה מדדוש, שעבורה ניתנו השיקים שבמחלוקת. השופט לא מצא את עדותו של יוחנן בעניין זה אמינה, וציין כי היא בלתי הגיונית מיסודה. לא הובאו ראיות לכך שההלוואה שעבורה הוצאו הצ'קים נפרעה. לסיכום, השופט פסק לטובת התובע והורה לנתבעת לשלם לו 108,900 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק מיום הגשת שטר ההוצאה לפועל. לתובע לא נפסקו הוצאות או שכר טרחת עורך דין, בשל חוסר אמינותו ונסיבותיו האישיות של הנתבע.