ע"א 20/09

תקציר

במקרה דנן, ביקשה המערערת לבטל פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים שדחה את בקשתם לפנות את המשיבים מנכסים שנרכשו מהמשיבה הראשונה על מקרקעין שבהם החזיקה המערערת זכויות. הערעור הוגש ביום 1.1.2009 תוך ערעור על לוח הזמנים, שכן ביום 31.1.2010 הגישו המשיבים בקשה לדחייתה בשל איחור לכאורה בהגשה. לטענתם, פסק הדין התקבל אצל בא כוח המערער ביום 16.11.08 ולא ביום 20.11.08 כפי שטען המערער. המשיבים הציגו תעודת מסירה המרמזת על קבלה מוקדמת יותר, דבר שהמערערת הפריכה, בטענה שהחתימה על התעודה אינה שלהם וחסרה את הפרטים הדרושים. בית המשפט, לאחר שבחן את שני הצדדים, הגיע למסקנה כי טענת המערערת לקבלת פסק הדין ביום 20.11.01 הייתה אמינה, שכן בתעודת המסירה היו אי התאמות משמעותיות, לרבות חתימות חסרות ומועדי מסירה לא ברורים. יתר על כן, בית המשפט ציין כי ידיעת פסק הדין לבדה אינה משפיעה על תקופת ההגשה כדין. הבקשה לסילוק על הסף בשל איחור בהגשה נדחתה בשל השיהוי המינימלי של יום אחד, אשר בית המשפט מצא לנכון, במיוחד בהתחשב באינדיקציה המוקדמת של המערערת על כוונתה לערער והשיהוי של 13 חודשים על ידי המשיבים בהגשת בקשת הדחייה. כתוצאה מכך, הותר לערעור להמשיך ללא צו להוצאות בשל אי הבהירות במסמכי המסירה.