תא"מ 39588-04-19

תקציר

בית המשפט מצא כי תביעת התובע כנגד נתבע 3, בעל הנכס, ונתבע 2, עורך הדין, אינה יריבה וקיבל את טענותיהם. התביעה נגדם נדחתה. השופטת הסכימה עם טענת התובעת כי הנכס המושכר אינו ראוי למגורים בשל נזקי רטיבות נרחבים וליקויים נוספים, וכי הנתבעת ידעה על כך מראש. נמצא כי התובעת השתמשה בנכס כראוי עד אמצע דצמבר 2015, ולכן נאלצה לשלם דמי שכירות מלאים עד אז. בתקופה שבין אמצע דצמבר 2015 לסוף מרץ 2016 חויב התובע לשלם מחצית מדמי השכירות החודשיים מאחר והנכס אינו ראוי למגורים. בית המשפט החליט כי תקופת השכירות החלה ביום 15.7.15 וחישב את סך דמי השכירות בהם חייבת התובעת כ-32,500 ₪. לאחר ניכוי דמי השכירות שכבר שילמה התובעת, היתרה עמדה על סך של 2,500 ₪, אותם חייבת התובעת לנתבעת בצירוף ריבית. תביעת הנזיקין של התובע לא נתמכה ברובה, למעט מספר חשבוניות בסך 8,000 ₪, אשר הנתבע חויב לשלם לתובע בצירוף 3,000 ₪ בגין עוגמת נפש. השופטת דחתה גם את תביעתה שכנגד של הנתבעת, למעט סך של 2,700 ₪ ששיקפו את ההפרש בתשלומי השכירות. סכום זה ינוכה מהתביעה העיקרית, ויותיר לתובע סך של 8,300 ₪ שישולם על ידי הנתבעת. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט, בסך 2,500 ₪. התובעת הייתה זכאית גם להחזר הוצאות ההליך המשפטי. התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 נדחתה מבלי שנפסקו להם הוצאות. לשני הצדדים זכות לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי.