ב"ל 42998-02-20

תקציר

התובע, יחיד, תבע את המוסד לביטוח לאומי בטענה כי עבר תאונת עבודה בעת שעבד אצל צד ג'. הנתבע דחה את תביעת התובע מכמה טעמים: ראשית, התביעה הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות; שנית, לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין הצד השלישי; שלישית, פציעתו של התובע לא התרחשה כתוצאה מתאונת עבודה; ורביעית, בסיס שכרו של התובע לא נתמך בראיות. הצד השלישי גם הכחיש את קיומם של יחסי עבודה. בית המשפט הסכים עם טענות הנתבע ודחה את התביעה. באשר לתקופת ההתיישנות, קבע בית המשפט כי התביעה אכן הוגשה מחוץ לתקופת השנה הקבועה בחוק. עוד קבע בית המשפט כי התובעת לא סיפקה כל הצדקה סבירה לשיהוי. בית המשפט ציין כי התובעת הייתה מיוצגת על ידי עורך דין לאורך כל התקופה הרלוונטית וכי הטענות שהעלה התובע בנוגע למועד קבלת מכתב הדחייה של הנתבעת לא היו משכנעות. באשר לקיומם של יחסי עבודה, קבע בית הדין כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. בית המשפט הדגיש כי תצהירו של התובע נעדר פרטים עובדתיים וכי עדותו בישיבת ההוכחות לא אפשרה את המסקנה כי התובע הוא עובד צד ג'. בית הדין מצא כי התובע היה מודע היטב למהות התקשרותו וכי ההסכם עליו חתם שיקף נאמנה את נסיבות העסקתו. עוד ציין בית הדין כי השתתפותו של התובע בתוכנית הייתה לתקופה קצרה וכי הוא נשכר לשחק בעצמו, דבר שלא יצר יחסי עבודה. בנוסף, קבע בית המשפט כי צו הביטוח הלאומי, אשר עשוי היה לתמוך בתביעת התובע, אינו חל על נסיבות מקרה זה. הצו דורש אישור שרים להסכמים, שלא הושג במקרה זה. מאחר שבית הדין הגיע למסקנה כי לא התקיימו יחסי עבודה, הוא לא התייחס לשאלות בסיס השכר של התובעת ולתביעת השיפוי כנגד הצד השלישי. עוד קבע בית הדין כי התובע לא הוכיח די הצורך כי פגיעתו נגרמה כתוצאה מתאונת עבודה. עם זאת, בית המשפט דן לגופו של המקרה, בהתחשב בהשלכות הביטוח הלאומי. עם זאת, טענות התובעת והראיות לא תמכו בקיומם של יחסי עבודה או תאונת עבודה. בהתאם לכך, התביעה נדחתה בשל אי הגשת התביעה בתוך תקופת ההתיישנות וחוסר הצדקה. כל צד יישא בהוצאותיו, והתובע יוכל לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי בתוך 30 יום.