עת"מ 53041-09-14

תקציר

העתירה הנדונה נסובה סביב ביטול החלטת הקצאה של חלקת קרקע. העותר טען כי החלטת המשיב לבטל את ההקצאה לא הייתה מוצדקת וכי היה עליהם להחזירה. בית המשפט הסכים עם העותר. המשיב טען כי ההחלטה לבטל את ההקצאה "הוקפאה" על מנת לאפשר לעותרת לעמוד בדרישות לקבלת היתר בניה וכי העותרת התחייבה לממן את הבנייה מכיסה. עם זאת, בית המשפט פירש את החלטת הדיון באופן שונה. לדברי השופט, משמעות ההחלטה היא שאם העותר יעמוד בתנאים מסוימים, הוא יקבל היתר בנייה; אחרת, ביטול ההקצאה יידון עוד. תנאים אלה, שפורטו בכתב התחייבות, היו ספציפיים ומפורטים, והיוו התחייבות מצד העותרת והתחייבות של המשיב לתת היתר בניה. למשיב הייתה סמכות להבטיח הבטחה זו והוא התכוון לתת לה תוקף משפטי. זאת ועוד, נדחתה טענת המשיבים כי עליהם להעריך את צורכי הציבור ולקבוע אם קיימים סדרי עדיפויות גבוהים יותר מבקשת העותר. בית המשפט קבע, כי המשיב אינו יכול לטעון כעת כי ייתכן שטעה בשיקול דעתו או שהיה עליו להציב דרישות סף גבוהות יותר. העותר מילא אחר כל דרישותיו, לרבות מסירת רשימת מתפללים, והמשיב לא יכול היה לחזור בו מהבטחתו בשל טעויות אפשריות בשיקול הדעת. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי יש לקיים הבטחות מנהליות, במיוחד כאשר האזרח פעל תוך הסתמכות עליהן, כפי שהיה המקרה כאן. העותרת השקיעה כספים רבים במסגרת הבטחה להיתר בניה. לפיכך הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לקבל את העתירה, להחזיר את החלטת ההקצאה המקורית ולבטל את פרסום הקרקע לתחרות. המשיב חויב לשלם לעותר הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.