ע"א 576/72

תקציר

בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי לאכוף את רצונו של מאיר בן ישראל אשר שפיר, ודחה את טענות המערערים על סמך סעיף 35 לחוק הירושה וטענות להשפעה בלתי הוגנת. המערערים טענו כי יש לפסול את הצוואה משום שהמשיב השתתף בעריכתה, בניגוד להוראות סעיף 35, והפעיל השפעה בלתי הוגנת על המנוח. השופט קיסטר הבהיר כי פרשנותו של סעיף 35 צריכה להיות מחמירה וצרה, והדגיש כי מעורבות טכנית, כגון ניסוח על ידי עורך דין, נדרשת להיחשב כהשתתפות בעריכת צוואה. המשיב, אשר סייע בהתקשרות הראשונית עם עורך הדין אך לא ניסח את הצוואה ולא היה עד לה, לא נחשב כמי שעסק בהשתתפות אסורה כאמור. יתר על כן, בית המשפט הבחין בין צוואות הדדיות לבין צוואות טיפוסיות, וקבע כי צוואות הדדיות אינן מבטלות מטבען את ההוראות לטובת כל צד. למרות שהמשיב השפיע על תהליך קבלת ההחלטות, בית המשפט קבע כי לא הייתה השפעה בלתי הוגנת, שכן המנוח פעל באופן חופשי ולא נכפה. בית המשפט ציין כי המנוח עבר בדיקה רפואית כדי לאשר את צלילותו הנפשית במהלך עריכת הצוואה והגיש תצהירים בשבועה המאשרים את רצונו החופשי. בהתאם לכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי לא חל סעיף 35 ולא השפעה בלתי הוגנת, ובכך אישר את תוקפה של הצוואה. המערערים חויבו בהוצאות משפט, כאשר ההחלטה חיזקה את הצורך בפרשנות מחמירה של דינים הנוגעים לעריכת צוואות וביצוען כדי להגן על כוונת המצווה ולמנוע ביטול בלתי מוצדק.