ע"א 6288/98

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה בו הופקעו אדמותיהם של המצווים של המערערים בשנת 1954, והם עתרו לפיצוי לפי שערכה האמיתי של הקרקע, אשר נדחה בפסק דין של בית המשפט המחוזי בשנת 1998. הקרקע נמכרה לצד שלישי בשנת 1992, וייעודה שונה מחקלאי למגורים, מה שהוביל את המערערים להגיש תביעות רבות. השאלה העומדת על הפרק היא האם זכאים המערערים לקבל פיצוי לפי שוויה הריאלי של הקרקע, וכיצד יש לחשב את הפרשי ההצמדה והריבית. בית המשפט מוצא כי אופיו הייחודי של חוק רכישת מקרקעין ופסק דין קרסיק אינם תומכים בטענות המערערים. בנוסף, תיקון מס' 3 לפקודת הקרקעות מצביע על כך שלאחר 25 שנות הפקעה, לבעלים המקורי אין זכות בקרקע. מאחר שחלפו למעלה מ-25 שנים מאז ההפקעה במקרה זה, המערערים אינם זכאים לפיצוי על בסיס שוויה האמיתי של הקרקע. המשיבים הסכימו לפצות את המערערים על בסיס הליך פנימי המיטיב עם המערערים יותר מחוק רכישת מקרקעין, ונכון לינואר 1997 הם מציעים סך של 550,000 ₪. לבסוף, בית המשפט קובע כי המערערים אינם יכולים לבחור היבטים שונים של ההליך; אם הם מקבלים אותה, עליהם לקבל אותה בשלמותה. לפיכך, יחושבו גם הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לנוהל. הערעור נדחה, והמשיבים נדרשים לשלם למערערים את הפיצויים שנקבעו בהליך.