תמ"ש 1914-06-16

תקציר

פסק דין זה דן בשתי תביעות בעלות על שתי דירות שונות. באשר לדירה ברחוב א', מסיקה השופטת כי טענות התובעים כי המנוח העניק להם זכויות בדירה אינן תקפות, בשל חוסר ראיות וחוסר עקביות בטיעוניהם. השופטת דוחה גם את הטענה כי הזכויות בדירה ניתנו במתנה לאחותו של המנוח, וקובעת כי זכויות הירושה של המנוחה בדירה נותרו אצלה ולא הועברו לאף אחד אחר. בהמשך לדירה ב-ב', מקבלת השופטת את טענת התובעת האלמונית כי הדירה אינה שייכת לעיזבון המנוחה, אלא לה. השופט קובע כי למרות שהדירה רשומה על שם המנוח, ייפוי כוח בלתי חוזר משנת 1987 שנחתם על ידי המנוח, המעביר את מרבית הזכויות בדירה לתובע, כמו גם הסכמים אחרים וצוואתו של המנוח, מוכיחים כי למנוח לא היו זכויות בדירה מלכתחילה. השופטת דוחה גם את טענות הנתבעים כי גרסאות התובע לאירועים סותרות, וכי חתימת המנוח על ייפוי הכוח אינה תקפה. בסופו של דבר, השופט קובע כי התובע הוא הבעלים של 90% מהזכויות בדירה, ואילו 10% הנותרים שייכים לגב' א'. לתובע האלמוני נפסקות הוצאות משפט בסך 80,000 ₪, שישולמו במשותף על ידי הנתבעים, בשל אופיו המורכב של ההליך, וחוסר תום הלב וחוסר השפיות שהפגינו התובעים. לשני הצדדים יש זכות לערער על פסק הדין, והשופט מתיר את פרסום פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.