רע"א 9237/18

תקציר

בקשת רשות הערעור נדחתה, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לוד לפיה המבקש חייב להפקיד ערבות בסך 100,000 ₪ לכיסוי הוצאותיו המשפטיות הפוטנציאליות של המשיב. התביעה המקורית הייתה על סך למעלה מ-3 מיליון ₪, בטענה להפרת הסכמים, חוסר תום לב במשא ומתן ורשלנות מצד המשיב. המשיב ביקש את הפיקדון, שבית המשפט המחוזי נעתר לו לאחר בחינה מעמיקה הן של הראיות שהוגשו והן של העדויות במשך מספר דיונים. המבקש טען כי מצבם הכלכלי האיתן שולל את הצורך בהפקדת ערבות, כפי שמעידים תצהירים ודוחות כספיים, אך בית המשפט העליון דחה ערעור זה. ערכאת הערעור הדגישה כי החלטות הנוגעות לדרישת ערבויות כאלה מצויות בדרך כלל בשיקול דעתה של הערכאה הנמוכה יותר, ואין לבטלן ללא הצדקה מהותית. בהסתמך על הכלל לפי סעיף 353א לחוק החברות, המחייב בדרך כלל תובע חברה להפקיד נייר ערך אלא אם הוכיח יכולת כלכלית לכסות את ההוצאות, מצא שופט הערעור את החלטת בית המשפט המחוזי סבירה. כתוצאה מכך, לא נפסקו הוצאות, ולא התבקשה תגובה נוספת מהמשיב.