סע"ש 38132-09-21

תקציר

התובע, עובד, תבע את מעסיקיו לשעבר – נתבעים 1 עד 3 – בגין תשלומים שונים שלטענתו לא התקבלו במהלך עבודתו, שהסתיימה ביוני או ביולי 2020. למעסיקים היו אישיות משפטית שונה, אך הם ניהלו את העסק במשותף. התובע עבד אצלם מינואר 2012 ועד לפיטוריו. בית המשפט פסק לטובת התובע באופן חלקי. ראשית, בית הדין קבע כי התובע הועסק במשותף על ידי הנתבעים הראשון והשני בתקופה השנייה להעסקתו (מאמצע פברואר 2014 ועד סוף יולי 2019), ואילו הוא הועסק באופן בלעדי על ידי הנתבעת השלישית בתקופה השלישית (אוגוסט 2019 עד התפטרותו). טענת התובעת להעסקה משותפת בתקופה הראשונה והשלישית נדחתה. הנתבעים חויבו לפצות את התובעת ביחד ולחוד בגין התשלומים הבאים – הפרשי שכר ענפיים בסך 4,188 ₪; הפקדות לביטוח פנסיוני בסך 549 שקל; דמי חגים בסך 6,901 שקל; דמי הבראה בסך 3,356 ₪; ופדיון דמי חופשה בסך 8,642 שקל. בנוסף, חויבה הנתבעת השלישית לשלם 2,500 ₪ בגין אי מסירת הודעה מוקדמת לתובע על תנאי העבודה. תביעותיה של התובעת לדמי הודעה מוקדמת ולפיצויי פיטורים עם פיטורין נדחו מחוסר ראיות מספיקות. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם, שכן הסעד שניתן היה רק כחמישית מהסכום הנתבע. לנתבעים ניתנו 30 יום לשלם לתובע, וניתן לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.