ע"א 77/67

תקציר

במקרה של פגיעה בעבודה, מכונאי שהועסק על ידי המדינה נלחץ לקיר על ידי מכונית, וכתוצאה מכך נגרמו לו פגיעות גופניות קשות, ליקויים נפשיים ובעיות רפואיות מתמשכות. בית המשפט המחוזי הטיל על המערער השני והמשיב אחריות, לצד אחריותו השילוחית של המעביד, לפסוק למכונאי 206,000 ל"י פיצויים ו-20,000 ל"י להוצאות. בערעור טענו המערערים כי הפיצוי עלה על הסכומים המקובלים, ואילו בערעור שכנגד ביקש המשיב שיעור הנחה גבוה יותר. בית המשפט העליון אישר במידה רבה את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והדגיש כי התאונה הובילה לאובדן לצמיתות של כושר העבודה המלא של המכונאי בשל מוגבלות נפשית ופיזית כאחד. ההחלטה התייחסה למורכבות בחישוב הפיצוי בגין רווחי העבר והעתיד, וציינה כי חישובים מדויקים מאתגרים לאור אי ודאויות שונות. בית המשפט הדגיש את הקושי להפריד בין ההשפעות הנפשיות הנגרמות כתוצאה מהליכי המשפט לבין אלה הנובעות מהנזק המוחי האורגני. כן נדונה הוועדה בניכויים בגין קצבאות הביטוח הלאומי, והמליצה על הערכה מחודשת של אחוזי הנכות של המשיב לצורך התאמת הפרשות עתידיות. הוצאות רפואיות היו שנויות במחלוקת; הוצאות עתידיות הצדיקו פיצוי, אך הוצאות העבר חסרות ביסוס. בסופו של דבר הפחית בית המשפט את הסכום שנפסק על ידי תיקון טעויות חישוב מסוימות, והפחית את הפיצויים שנפסקו ב-16,320 ל"י ואת הוצאות המשפט מ-20,000 ל"י ל-10,000 ל"י, תוך דחיית בקשת המשיב להגדיל את סכום התביעה. פסק הדין, שניתן על ידי השופט ברנזון ב-27 ביולי 1967, הסתיים בכך שכל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.