בר"ע 38940-01-16

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על רשות ערעור על החלטה קודמת. ההחלטה המקורית דחתה בקשה למחוק שני נתבעים מתביעה בדבר הפרשי קצבת שארים. הרשם החליט כי המבקשים, שהם נתבעים בתיק, הם צד הכרחי לתביעה ועליהם להישאר כנאשמים, שכן הסרתם תפגע ביכולתו של בית המשפט לפסוק ביעילות. זאת ועוד, הבקשה ל"סעד פיצול", שיאפשר לתובעים לבקש סעד מחלק מהנתבעים אך לא מאחרים, נדחתה אף היא, שכן היא סותרת את התקנות הפרוצדורליות ועלולה להוביל להחלטות שיפוטיות סותרות בעתיד. המבקשים ערערו על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, שגם הוא נדחה, בעיקר משום שהמבקשים לא ערערו על החלטתו הראשונית של הרשם. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשה לחופשה כדי לערער לערכאה גבוהה יותר, שגם היא נדחתה. ההחלטה התקבלה מתוך הבנה כי המבקשים הם אכן צדדים הכרחיים בתיק, וכי אין לבטל את החלטות הערכאות הנמוכות יותר ללא נימוק משכנע, שבמקרה זה לא התקיים. פסק הדין מדגיש את חשיבותן של פסיקות שיפוטיות יעילות ומקיפות ואת היקף ההתערבות המצומצם של ערכאת הערעור בהחלטות פרוצדורליות. הכחשה זו מחזקת את מדיניות בתי הדין לעבודה לתת עדיפות לבירור תביעות לגופן.