תמ"ש 30859-11-23

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגיש אב נגד אשתו, בבקשה להחזיר את בתו הקטינה לארצות הברית על פי אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים בינלאומית. בני הזוג, אזרחים ישראלים, עברו לארה"ב בשנת 2016 וחזרו לישראל בשנת 2019 לפני שחזרו לארצות הברית בשנת 2020. בינואר 2023 נסעו האם והילד לישראל לצורך הליך רפואי ומאז הם שוהים שם. האב טוען כי הסכים לשהייה זמנית וכי האם רימתה אותו להאריך את ביקורה. האם טוענת כי ארה"ב אינה מקום מגוריו הרגיל של הקטין וכי האב הסכים למעבר ואף קיבל אותו לאחר מכן. בית המשפט בחן את הנסיבות וקבע כי מקום מגוריו הרגיל של הקטין הוא ישראל. השהות בארצות הברית הייתה זמנית בשל עבודתה המוגבלת של האם שם, והמשפחה שמרה על קשרים עם ישראל במהלך שהותם בארצות הברית. יתר על כן, טענות האב בדבר הטעיה לא התקבלו, ובית המשפט מצא כי הוא היה מודע לכוונותיה של האם להישאר בישראל עם ילדם, אך לא פעל על פי ידיעה זו במשך חודשים רבים. לפיכך, התביעה, שמטרתה להחזיר את הקטין לארצות הברית, נכשלת שכן אמנת האג אינה חלה במקרה זה. עוד קבע בית המשפט כי גם אם יימצא מקום מגוריו הרגיל של הקטין הוא בארצות הברית, עדיין תביעת האב תידחה על יסוד חריג ההשלמה, שכן התנהגותו מעידה על קבלת מקום מגוריו של הקטין בישראל. לבסוף, בית המשפט הורה לאב לשלם הוצאות מופחתות לאם, תוך שהוא מבקר את התנהלותם הפרוצדורלית של שני הצדדים במהלך התביעה, תוך הדגשת הצורך בגמישות פרוצדורלית במקרים כאלה, תוך מתן עדיפות לטובת הילד. פסק הדין ניתן ביום 25.12.2023 והדרכונים של הקטינה הוחזרו לאם.