ת"א 48722-05-13

תקציר

העירייה, הבעלים הרשומים של שתי חלקות קרקע המיועדות לפארק, ביקשה לפנות נאשם שפלש לקרקע ובנה עליה שלא כדין. הנתבע טען כי הוא ומשפחתו החזיקו בקרקע כדין במשך עשרות שנים בהסכמת העירייה. בית המשפט קבע, כי הנתבע לא הביא ראיות לתביעתו, וכי התיישבותו במקרקעין אינה חוקית ומהווה כריעה. בית המשפט הורה על פינויו ללא פיצוי בתוך 90 יום ועל הריסת מבנים בלתי חוקיים. העירייה זכתה בהוצאות בסך 20,000 ₪. הנאשם, שבנה ללא היתר, הסתכן ואין לצפות לפירות מפעילותו הבלתי חוקית. פסק הדין הדגיש את האינטרס הציבורי בשמירה על רכוש הציבור ואת הצורך להרתיע פולשים. במקרה זה מדובר בפלישה ברורה, והנתבע לא יכול היה לתבוע רשות מכללא או פיצוי כלשהו, במיוחד בהתחשב באופייה הציבורי של הקרקע. השתהות העירייה בנקיטת הפעולה לא הקנתה לנתבע זכויות כלשהן, והכלל הוא כי איסור של רשות על מקרקעין אינו מקנה זכות לפיצוי בעת פינוי, במיוחד כאשר מבנים אינם חוקיים.