ב"ל 22371-07-16

תקציר

התובע, שנורה בעת שיצא מהעבודה, ערער על פסק דין קודם שדחה את טענתו כי הירי היה תאונת עבודה. הערעור התמקד בעיתוי ובאופי הפגיעה ביחס לדין החל. באשר לעיתוי, היה על התובע להוכיח כי הירי בוצע בעת נסיעה מעבודה לבית מגורים או בין מקומות עבודה, דבר שבית המשפט מצא שלא עשה. יומן היציאה מהרכב קבע את שעת יציאתו של התובע מהעבודה בשעה 17:26, אך היעד לא אושר. בהודעותיו ובעדויותיו הקודמות של התובע לא נטען כי הוא בדרך לביתו, ובית המשפט לא יכול היה להסיק כי כך על סמך הראיות הקיימות. זאת ועוד, התובעת לא טענה כי האירוע התרחש תוך סטייה קלה או עצירה בדרך, דבר שיכול היה לבסס קשר לעבודה. באשר לאופי הפגיעה, התובע לא הצליח לשכנע את בית המשפט כי סביר יותר שהירי נבע ממפגע בכביש ולא ממניע אישי. התובע טען כי הירי היה מקרה של טעות בזיהוי, אך בית המשפט לא מצא ראיות התומכות בכך. ככלל, הערעור לא סיפק כל מידע חדש לשינוי פסק הדין הקודם, והתביעה נדחתה; לא ניתן היה לזהות את תקרית הירי כתאונת עבודה.