ת"א 49564-06-21

תקציר

השופט קבע כי יש לדחות את תביעת התובעים נגד הנתבעים. התובעים לא הצליחו להביא ראיות משכנעות לכך שהרכב שרכשו היה עליו עשרות אלפי קילומטרים לפני שנמכר להם. תחת זאת, הראיות שהוצגו, לרבות תיעוד ועדויות עדים, תמכו בטענת הנאשמים כי הרכב היה חדש או כיסה רק כמה מאות קילומטרים. השופט קיבל את הסברו של הנתבע אורי, שהעיד כי התקלה במד המהירות נגרמה על ידי עובד במרכז ההתקנה שהתקין בשוגג את לוח השעון של הרכב ברכב אחר, מה שהוביל לפער הנתונים. טעות זו תוקנה מאוחר יותר, ומד המהירות תוקן, דבר שלא השפיע על ערך הרכב. יתר על כן, השופטת ציינה כי ניסיונם של התובעים להציג עילות נוספות לתביעתם מהווה הרחבה בלתי מתקבלת על הדעת של כתבי הטענות. התביעה המקורית התבססה על טענות למרמה וחוסר תום לב בשל אי התאמה במד המהירות, והתובעים ניסו להציג סיבות אחרות מדוע הרכב הנמכר שונה מזה שהוסכם. השופט הדגיש כי צבע הרכב ושינויים נוספים לכאורה לא היו חלק מהתביעה הראשונית ואין להתחשב בהם. בנוסף, קבעה השופטת כי לתובע 1 לא היה מעמד לתבוע פיצויים לרכב שכן הוא לא היה צד לחוזה הרכישה ולא הביא ראיות לבעלות. הסכם החכירה בין התובעת 1 לתובעת 2, אשר העניק לכאורה לתובעת 1 זכויות ברכב, לא היה קשור למקרה הנוכחי. באשר להוצאות, חויבו התובעים לשלם לכל אחד מהנתבעים סכומים שונים, הנעים בין 3,500 ₪ ל-10,000 ₪, בתוך 60 יום. השופטת סיימה את דבריה בקובעה כי התביעה נדחתה, ופסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 16.4.23.