ב"ל 19603-07-20

תקציר

בית המשפט קיבל את טענת הנתבע כי התובע אינו זכאי לגמלת הבטחת הכנסה בשל שימושו הרגיל ברכב. על פי עדותו המהימנה של החוקר, הודעות התובע וראיות נוספות שהוצגו בבית המשפט, נקבע כי התובע אכן עשה שימוש שוטף בכלי הרכב המדוברים. טענותיו של התובע כי דבריו עוותו וכי אולץ לחתום עליהם בכפייה נדחו על ידי בית המשפט, וקבע כי עדותו לוקה בחוסר אמינות, במיוחד בכל הנוגע לשימוש שעשה בכלי הרכב. התובע לא הביא כל ראיה משכנעת לתמיכה בטענותיו, ואילו ראיות הנתבע, לרבות מסמכים ממשרד הרישוי ותעודות ביטוח, איששו את טענתם. בית המשפט אף הצביע על חוסר העקביות בדברי התובע, אשר החלישו עוד יותר את אמינותו. מאחר שהנתבעת שללה כדין את גמלת הבטחת ההכנסה של התובעת, דחה בית המשפט את התביעה ופסק לטובת הנתבעת, והורה לתובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 2,500 ₪.