רע"א 4369/02

תקציר

בערעור אזרחי 4369/02 דורון נ' דורון, בית המשפט בחן את סמכותו של בית משפט השלום לדון בסעדים לפי חוק הבוררות במקרה שהופנה לבוררות. התביעה המקורית הוגשה לבית משפט השלום בטבריה בנוגע לכספים בתוכנית חיסכון, אך בטרם התקבלה החלטה, הציגו הצדדים לבית המשפט הסכם פשרה להעברת התיק לבורר. בהסכם נקבע כי הבורר ידון "בכל המחלוקות, המחלוקות, התביעות והדרישות" בין הצדדים, לרבות אלה הקשורות לתוכניות חיסכון ולזכויות הצדדים נשוא התיק, במסגרת כוללת של כל המחלוקות, ללא כל מגבלות. בית המשפט אישר את הסכם הפשרה והעביר את התיק לבוררות. במסגרת הליך הבוררות קיבל הבורר החלטה בדבר חלוקת הכספים בין המבקש לבין המשיב. לאחר מכן פנה המשיב לבית משפט השלום בטבריה בבקשה למנות כונס נכסים לביצוע החלטת הבורר, אך המבקש התנגד לכך, מה שהוביל את המבקש לבקש מבית המשפט המחוזי בחיפה לסלק את הבורר ולבטל את החלטתו. בית משפט השלום קבע כי אין לו סמכות לדון בבקשה וכי יש לדון בה בבית המשפט המחוזי, שכן הליכי הבוררות כללו עניינים החורגים מסמכותו הרגילה של בית משפט השלום. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי לבית משפט השלום יש סמכות לדון בסוגיות וכי יש להפנות את הבקשה לבית משפט השלום. לאחר מכן ערער המבקש על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי בחן את הכוונה העומדת מאחורי סעיף 79ב(ג) לחוק בתי המשפט, המאפשר לבית משפט המעביר סכסוך לבוררות סמכות לדון בענייני בוררות. בית המשפט פירש סעיף זה כמעניק לבית המשפט המעביר סמכות מלאה לדון בענייני בוררות שונים, גם אם הם עוסקים בעניינים שאינם בסמכותו הרגילה של בית המשפט. ההיגיון מאחורי פרשנות זו היה לפשט את ההליכים ולהביא את כל המחלוקות לדיון בבית משפט אחד, מה גם שבית משפט השלום כבר שמע את התביעה המקורית. בנוסף, קיימות מספר הוראות בחוק בתי המשפט המקנות לבית משפט השלום סמכות לדון בעניינים החורגים מסמכותו הרגילה במקרים ספציפיים. בית הדין התייחס גם לסעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה, הקובע במפורש כי לבית הדין לעבודה שמורה סמכות לדון בענייני בוררות רק אם הם נוגעים לנושא המקורי של הבוררות. בסופו של דבר דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, ואישר את סמכותו של בית משפט השלום לדון בסעדים לפי חוק הבוררות במקרה זה. המבקש חויב בהוצאות המשיב בסך 15,000 ₪. השופט א' ריבלין, השופט א' גרוניס והמשנה לנשיאה אור הסכימו עם פסק הדין.