ת"פ 26713-03-21

תקציר

הנאשמים ביקשו גישה לכל החומרים שנבדקו על ידי החוקר, מר דרוויש, לפני חקירת התיק נגדם. בית המשפט דחה את בקשתם בנימוק שהחומרים המדוברים אינם מהווים חומרי חקירה. עוד קבע בית המשפט כי הנאשמים לא הצליחו להוכיח כיצד חומרים אלה יתמכו בהגנתם. יתר על כן, הבקשות לשחרור המסמכים חזרו על בקשות קודמות, שנדחו על ידי שופט אחר. בית המשפט אישר את ההחלטה הקודמת, ולא מצא הצדקות חדשות לחשיפת מידע כלשהו. השופטת הכירה בכך שחלק מהחומרים המבוקשים עשויים להכיל נתונים חסויים, שחשיפתם עלולה לגרום נזק משמעותי לצדדים שלישיים. לפיכך סירב בית המשפט לשחררם, מה גם שהנאשמים לא ביססו את הרלוונטיות שלהם להגנה. השופט התייחס גם לעקרון ההגנה על רשומות פנימיות, שבדרך כלל אינן נחשפות בפני נאשמים. הרציונל מאחורי עיקרון זה הוא להבטיח תקשורת חופשית וכנה בתוך הרשויות המנהליות. לאחר שבחן את המסמכים המסומנים ב', ג' ו-ד'-ה, מצא בית המשפט כי הם מהווים רישומים פנימיים ואין בהם כל מידע שיכול לסייע להגנה. עם זאת, בית המשפט מצא לנכון לשתף את ההגנה בפסקה ספציפית ממסמך ד', בהתחשב בקו ההגנה שלהם. יתר המסמכים (א', ו') נמצאו גם הם כמיותרים לגילוי, שכן הם היו רשומות פנימיות או שהכילו מידע שכבר היה בידי הנאשמים. בסופו של דבר, הבקשה לשחרור המסמכים נדחתה, למעט נוסח פרפרזה של הפסקה הרלוונטית ממסמך ד'.