בג"צ 3620/08

תקציר

העתירה, שהוגשה על ידי שוטר פלסטיני לשעבר, מבקשת לבטל פסק דין של בית המשפט הצבאי לערעורים שהרשיע אותו בהריגה מכוונת של חייל צה"ל במהלך "פרשת הלינץ' ברמאללה" הידועה לשמצה. האירוע, שהתרחש באוקטובר 2000, הסתיים ברצח אכזרי של שני חיילי צה"ל בתחנת המשטרה ברמאללה. נגד העותר, שנכח בתחנה, הוגש תחילה כתב אישום בגין אי מניעת העבירה, אך בהמשך הואשם בהריגה בכוונה תחילה לאחר התקדמות החקירה. כתב האישום המתוקן כלל גם עבירות של החזקת נשק ואימונים צבאיים בלתי מורשים. במהלך הדיון בבית המשפט הצבאי הציגו התביעה וההגנה גרסאות שונות לגבי מעורבותו של העותר ברצח. התביעה טענה כי העותר השתתף במכות שהובילו למותו של החייל, ואילו העותר טען כי ניסה למנוע מאזרחים להיכנס לתחנה ולא השתתף בהכאה. בית המשפט הצבאי הרשיע את העותר בהריגה בכוונה, החזקת נשק ואימונים בלתי מורשים, וגזר עליו מאסר עולם. העותר ערער וטען כי הראיות העיקריות אינן מפלילות אותו, זכויותיו כנאשם נפגעו בשל הסערה הציבורית על האירוע, ופסקי הדין לא התחשבו בנסיבות המיוחדות. בית המשפט הצבאי לערעורים דחה את הערעור, ומצא ראיות מספיקות כדי לתמוך במסקנת הערכאה הנמוכה יותר כי העותר השתתף בהכאה. הראיה העיקרית הייתה אמירה של עד ראייה שציין במפורש את שמו של העותר כאחד התוקפים. בית המשפט לערעורים דחה גם את הטענות בדבר היסוד הנפשי הנדרש להריגה בכוונה תחילה, וציין כי נוכחותו של העותר והשתתפותו בהכאה העידו על כוונתו. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות העותר בדבר משפט פגום בשל רגשות הציבור, ושקל את הנסיבות המיוחדות בפסק דינו. המשיב, המייצג את המדינה, פנה לבג"ץ בבקשה לדחות את העתירה על הסף, נוכח העילות המצומצמות להתערבות בפסקי הדין של בתי המשפט הצבאיים, וטען כי העתירה – שהוגשה שלוש שנים לאחר פסק דינו של בית הדין לעררים – נעדרת שחר. בג"ץ, בהסכמתו עם עמדת המשיב, דחה את העתירה והדגיש כי היא אינה מתפקדת כערכאת ערעור על החלטות בית המשפט הצבאי. פסק הדין התבסס על בחינה מעמיקה של חומר הראיות והדין החל, כאשר החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים הייתה מסודרת, מנומקת ומפורטת. נוכח עילות ההתערבות המצומצמות והשיקול הזהיר שניתן על ידי בתי המשפט הצבאיים, לא ראה בג"ץ עילה להתערב. משכך, נדחתה העתירה, ופסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים נותר על כנו.