ע"פ 10332/03

תקציר

במקרה זה הורשע המערער תחילה בהריגה בבית המשפט המחוזי בגין תאונת דרכים שגרמה למותו של צעיר שנהג ברכב פרטי. על המערער נגזרו שש שנות מאסר, עם שמונה עשר חודשי ריצוי, לצד עשר שנות פסילת נהיגה. האירוע התרחש בצומת ממרה כאשר המערער, שנהג בטנדר, פנה שמאלה וחצה את נתיב הרכב הפרטי. בית המשפט המחוזי קבע, כי מעשיו של המערער היוו נהיגה רשלנית, שהתבססה על היכרותו עם הצומת והתעלמותו מזכות הקדימה. עם זאת, טען בא כוח המערער כי ההרשעה בהריגה מופרכת בשל היעדר כוונה פלילית נדרשת, ובמקום זאת יש להרשעה בגרימת מוות ברשלנות. הערעור הטיל ספק בפרשנותו העובדתית של בית המשפט המחוזי, ובפרט בערעור על הטענות בדבר כוונת פזיזות והשתלשלות האירועים. מהירות רכבו של המנוח, החורגת באופן משמעותי מהמותר בחוק, השפיעה על הערכתו המחודשת של בית המשפט. המערער טען כי דעתו הוסחה לרגע מחפץ שנפל ברכב, אך ייתכן שסבר כי יוכל לבצע את הפנייה בבטחה. בית המשפט העליון קיבל את הטענות בדבר מהירותו המופרזת של רכבו של המנוח ואת חוסר מודעותו הפוטנציאלי של המערער למלוא הסיכון באותו רגע, וקבע כי יסודות אלה אינם תומכים בהרשעה בהריגה. משכך, זיכה בית המשפט את המערער מאשמת הריגה, הפחית את ההרשעה לגרימת מוות ברשלנות, והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך מתן גזר דין, כאשר יתר השופטים הסכימו עם החלטה זו שניתנה ביום 25.3.2004.