ת"א 5005/00

תקציר

התובע תבע את הבעלים והמפעיל של משטח החלקה על הקרח לאחר שסבל משבר בשורש כף היד בעת החלקה במקום. התובע טען כי הנתבעים התרשלו בכך שלא הדריכו אותו כיצד להחליק בבטחה, התריעו על סכנות ההחלקה ונקטו זהירות סבירה למניעת היווצרות שלוליות מים על משטח ההחלקה. הנתבעים טענו כי הסיכון להחלקה ונפילה הוא סיכון סביר וצפוי הגלום באופי ההחלקה על הקרח, וכי חוסר תשומת הלב והפזיזות של התובע עצמו גרמו לתאונה. בית המשפט מצא כי תפיסת חובת הזהירות חלה על הנתבעים כבעלים וכמפעילים של משטח ההחלקה, וכי הסיכון ליפול תוך כדי החלקה הוא סיכון סביר וצפוי שהמחליקים נטלו על עצמם מרצון. עם זאת, הנסיבות הספציפיות של האירוע, בהן נפל התובע בעת שיצא מהמשטח עקב הודעה המבקשת מהמחליקים לעזוב את המשטח לאלתר, יצרו סיכון חריג ובלתי סביר נוסף. לפיכך, קמה לנתבעים חובת זהירות קונקרטית לנקוט אמצעי זהירות סבירים. בית המשפט מצא כי הנאשמים הפרו חובה זו בכך שלא הציבו מפקחים נוספים במשטח ההחלקה שיכוונו את המחליקים היוצאים מהמשטח ויסוו את זרימתם לכיוון היציאות. בנוסף, בית המשפט מצא כי התובע התרשל באופן תורם בכך שלא נאחז במעקה בעת היציאה וקבע את שיעור הרשלנות התורמת שלו על שליש. לתובע נפסקו 3,128 ₪ בגין אובדן השתכרות בעבר, 2,000 ₪ בגין סיוע לצד ג' בעבר, 1,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה, 90,000 ₪ בגין הפסד השתכרות עתידי, 10,000 ₪ בגין סיוע עתידי לצד ג' ו-20,000 ₪ בגין כאב וסבל. לאחר ניכוי האשם התורם, הסכום הכולל שנפסק לתובע עמד על 80,840 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד האירוע ועד לתשלום. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט, שכר טרחת מומחה ושכר טרחת עורך דין.