בג"צ 7961/03

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לעתירה נגד הכרזה על תקן ישראלי רשמי לסוללות רכב. העותרים טענו כי הצהרת התקן חרגה מסמכותו של השר והייתה מפלה שלא כדין. עם זאת, בית המשפט קבע אחרת. פסק הדין מבטל את הצו על תנאי ודוחה את העתירה. בית המשפט קבע כי הכרזת השר על התקן היא במסגרת הסמכות המוקנית בחוק התקנים, שמטרתה למנוע שימוש בסוללות באיכות נמוכה העלולות להוות סיכון לשלום הציבור ולסביבה. ההחלטה הונעה משיקולים לגיטימיים ונפלה בגדר הסבירות, ולכן בית המשפט לא ראה הצדקה להתערב. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענת העותרים בדבר אכיפה בררנית, תוך הכרה בהבחנה בין חלקי חילוף מיובאים לכלי רכב מיובאים, וכן בשוני בהסדרי הפיקוח על יצרנים ויבואנים מקומיים. בית המשפט הדגיש את ההשלכות הסביבתיות והבטיחותיות של סוללות באיכות ירודה, במיוחד לאור היעדר חובות מיחזור בדין הישראלי. בנוסף, נדחו טענות העותרים לניגוד עניינים בהרכב הוועדה הטכנית, שכן החוק קובע את הרכב הוועדה. יתר על כן, בית המשפט ציין כי התקן שאומץ בסופו של דבר היה תקן בינלאומי, הממזער את הסבירות להשפעה בלתי הוגנת. לסיכום, אישר בית המשפט את החלטת השר, וקבע כי מדובר בהפעלת סמכות סבירה, והורה לעותרים לשלם שכר טרחת עורך דין למשיבים. השופטת ביניש והשופטת מ' נאור הסכימו עם פסק הדין שניתן על ידי השופט א' גרוניס.