ס"ע 9977-12-08

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב טיב היחסים בין שלושה תובעים אשר עברו הכשרה מעשית אצל הנתבעת במסגרת לימודיהם להיות טכנולוגים רפואיים. התובעים טענו כי מתקיימים ביניהם יחסי עובד-מעביד עם הנתבעת ולכן יש לפצותם בהתאם. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת הנתבע, ודחה את כל הטענות. פסק הדין דן בהרחבה בהיבטים העקרוניים והעובדתיים של מערכת יחסים זו. בהיבט העקרוני, נמצא כי מטרת ההתקשרות בין הצדדים היא הכשרה, ביוזמת המוסד האקדמי, ולא ביצוע עבודה. מהראיות עולה כי לנתבעת לא הייתה כל השפעה בבחירת המתמחים והנהנים העיקריים מהסדר זה היו התובעים והמוסד האקדמי. בהתייחסו להיבט העובדתי, בחן בית המשפט את התנהגותם בפועל של הצדדים במהלך תקופת ההכשרה. נמצא כי נוכחותם של התובעים במקום עבודתה של הנתבעת הייתה בלתי סדירה ובלתי עקבית, דבר המצביע על היעדר ציפייה לתרומה עקבית מהם. הדיווח שלהם לעבודה היה גמיש ותלוי ברצונם האישי. כמו כן, לא הוכח כי התובעים ביצעו מטלות שהיטיבו עם הנתבע באופן עצמאי. עדויות התובעים בעניין זה היו כלליות ולא נתמכות, בניגוד לעדותו המהימנה של עד הנתבע, טכנאי בכיר. בנוסף, במקרים מסוימים נשלח התובע עוואד לבצע עבודה ספציפית ופוצה על כך בנפרד. הדבר הצביע על הבחנה ברורה בין החניכות לבין העבודה המבוצעת תמורת שכר. פסק הדין ניתח את מערכת היחסים גם באמצעות מבחן האינטגרציה, הבוחן את מידת השתלבותו של הפרט במקום העבודה. ההיבט החיובי של בדיקה זו לא התקיים, שכן התובעים לא התקבלו לעבודה, לא היה חוזה עבודה, לא הייתה הסכמה על שכר, ושעות עבודתם היו גמישות. אינדיקטורים אחרים, כגון היעדר היררכיה וחירותם של התובעים לקחת עבודה נוספת, הצביעו אף הם על היעדר אינטגרציה. ככלל, משקלן המצטבר של הנסיבות הראה בבירור כי התובעים לא השתלבו בפעילות העסקית של הנתבעת. לסיכום, בית הדין קבע כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בתקופת ההכשרה ולכן התביעות נדחו. כל תובע חויב לשלם לנתבע הוצאות בסך 3,000 ₪. לתובעים ניתנה הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום.