ת"א 61360-01-22

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה היא האם קיים פסק בוררות תקף שבית המשפט יכול לאשר. פסק הבוררות שלא נמסר, מיום 8.7.2021, לא היה פסק בוררות תקף משום שמעולם לא נמסר באופן רשמי לצדדים על ידי הבורר, שבחר שלא לקיים חילוקי דעות בין הצדדים לגבי ההוראות הקבועות בו. יתר על כן, כוונת הבורר הייתה להתפשר בין הצדדים, שיוביל לפשרה מרצון, ולא לנהל הליך בוררות אמיתי שיסתיים בפסק בוררות של יישוב סכסוכים. בתצהיר הבורר הובהר כי אין סמכות ליתן פסק בוררות ללא הסכמת הצדדים וכי תפקידו נתפס כגישור בפשרה מרצון. לפיכך, המסמך שגובש על ידו, שלא גובש סופית ולא הופץ לצדדים, היה דומה יותר להסכם פשרה או לטיוטת פסק דין לשינויים. בנוסף, התנהלותו של המבקש בניסיון לקבל את פסק הבוררות באמצעות הליכים משפטיים נגד צד שלישי, מבלי לכלול את כל הצדדים הנוגעים בדבר, מעלה חשש לאמיתות פסק הבוררות ויכולה לבדה להצדיק את דחיית הבקשה. בסופו של דבר, הבקשה לאישור פסק הבוררות נדחית, והמבקש חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 15,000 ₪.