ת"צ 30053-04-20

תקציר

בית המשפט התייחס לשאלה לאיזה בית משפט יש סמכות מהותית לדון בתובענה ייצוגית נגד רשויות מקומיות בגין הפרות לכאורה של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. המבקש, מוהנד חטיב, הגיש תביעות נגד 53 רשויות, בטענה שלא רשמו באתרי האינטרנט שלהן מתקנים ציבוריים נגישים כנדרש בחוק. הסוגיה המרכזית הייתה האם תיקים אלה שייכים לבית משפט אזרחי או מנהלי. חטיב טען כי הכשלים מהווים הפרה הן של חוק השוויון והן של התקנות הנלוות אליו. חלק מהבקשות הועברו לבתי משפט מנהליים, ואחרות טענו לסמכות בית משפט אזרחי. חוק התובענות הייצוגיות קובע כי רק תיקים מסוימים בעלי היבטים "מנהליים" יכולים להידון בבתי משפט מנהליים. בית המשפט בחן תקדימים משפטיים, לרבות פרשת יונס, והגיע למסקנה כי הפרות של חוקי נגישות הן עניינים אזרחיים ולא מנהליים. בית המשפט קבע כי הפרות שתוצאתן תביעות פיצויים נעדרות את המאפיינים המנהליים הנדרשים לסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים. לכן, כל התיקים צריכים להידון בבתי משפט אזרחיים, ובפרט בבית משפט השלום בהתחשב בסכומי הפיצויים המעורבים, ולא בבתי המשפט המחוזיים או המנהליים. פסק הדין הדגיש את הצורך בבהירות הסמכות כדי להימנע מהליכים משפטיים מיותרים והדגיש את חשיבות פרשנות החוק על פי לשונו והתקדימים שנקבעו.